קהלת יעקב (ליסא) פט

מתוך וכשעשאן לצורך קצת אינו לוקה ומכ"ש דאמרינן מתוך בשחיטה ובישול שהן בא"נ גופי'

ולפי"ז לא קשה קו' הלח"מ דמה שהקשה דילמא ל"פ ב״ש רק בהוצאה וכו'. י"ל דאין שום סברא לחלק כיון דמותר הוצאה והבערה אפילו באפשר לעשות מעיו"ט אלמא דהשוה אותן רחמנא למלאכת של א"נ. ומה שהקשה כיון דדרשינן מביום השבת ל"ל הא דמתוך. י"ל שלא נפקא לן מביום השבת רק דהבערה מותר ביו"ט אפילו אפשר לעשות מעיו"ט כמו א"נ גופי' וממילא אמרינן מתוך וגבי הוצאה דאמרינן בביצה דף י"ב דלא דרשינן ביום השבת למעוטי יו"ט דאע"ג דכתיב ביום השבת לא הוי מסתבר להש"ס כלל לומר דאתי להתיר הוצאה לגמרי אפילו שלא לצורך כלל דהא כתיב כל מלאכה לא תעשו ולהתיר לצורך א"נ כמו בהבערה לא איצטריך כיון דהוצאה נעשה בא"נ גופיה וכן שאר הקושיות לא קשה להמעיין מלבד הקושיא דהבערה דללאו יצאה שהקשה אינו מתורץ בתירץ זה אך בלא"ה אין זה תימא כ"כ

שם אפילו באוכל נפש עצמו. מה שנרשם בהג"ה על הא דמותר לעשות ע"י שינוי. סמ"ג. ור"ן. נלפע"ד שהוא טעות סופר דהר"ן כתב בהדיא בביצה דף י"ד דכל א"נ מותר בלא שינוי רק דיכת מלח אוסר בלא שינוי משום דדרך הוא לפעמים לדוך להרבה ימים וממילא יש לומר דדיכת שקדים לא דמי לדיכת מלח ומותר בלא שינוי רק שדעת הסמ"ג לבד הוא דמשוה כל מלאכת א"נ לדיכת מלח ובעי שינוי שאינו מפיג טעמו ודעת מהרי"ל שהביא ד"מ שאוסר אפילו בשינוי בכל א"נ שאינו מתקלקל ואפשר לעשות מעיו"ט ס"ל כדעת התוס' במגילה דף ז' בד"ה כאן במכשירין שכתבו וז"ל דודאי או"נ המתקלקל אם עושה מאתמול מותר לעשותו ביו"ט אבל א"נ דעדיף טפי כגון האי דהמצניע אסור לעשותו ביו"ט אבל במכשירין ודאי דיש לחלק בין היכא דאפשר ללא אפשר עכ"ל ואין כוונתם לומר דבאוכל נפש דעדיף טפי אסור אבל כשאינו מתקלקל כשנעשה מאתמול מותר דהא בריש דבריהם כתבו דוקא בא"נ המתקלקל ועוד דאין שום סברא לחלק בין אין מתקלקל ובין עדיף טפי רק כוונתם במכשירין דוקא כשא"א כלל לעשות מעיו"ט מותר ובאוכל נפש גופי' אף אפשר לעשות מעיו"ט רק שמתקלקל קצת חשיב כאי אפשר לעשות מעיו"ט דמותר אבל כשאינו מתקלקל כלל אסור אפילו בשינוי כדעת מהרי"ל שהביא הד"מ וע"כ הא דמותר לדוך מלח בשינוי קצת דס"ל כדעת המ"מ דאין טחינה רק בפירות ולכך מותר בשינוי אבל מלאכות גמורות אפילו בשינוי אסור כשאינו מתקלקל כשנעשה מעיו"ט. והרב בהג"ה הוא רק דעת הסמ"ג דבכל מלאכות מותר בשינוי ופשיטא דאם כבר לש הורמזליך מעיו"ט ונאבדו דמותר ללוש ביו"ט דלא גרע ממכשירין. והא דרימז רמ"א לסימן תק"ו כוונתו דאפילו המחבר דס"ל כהר"ן דמותר בא"נ בלא שינוי מ"מ מודה בשאור המבואר בסי' תק"ו דבעי שינוי ואפשר דס"ל דדמי למלח שדרך לעשות שאור לימים הרבה

סעיף ב' קצירה וטחינה. המחבר פסק כהרמב"ם והר"ן ר"פ א"צ שכל מלאכות שהן בא"נ מותרין לצורך אוכל נפש מדאורייתא רק מדרבנן אסרום וע"ש בהר"ן הטעם דרוב אותן מלאכות דרכן לעשות לימים הרבה ולכך אסרום אף ליומי' והא דהתירו שחיקת פלפלין אף שהוא תולדה דטוחן ורוב ממלאכת הטחינה נעשית לימים הרבה הטעם לפי שאין אותה שחיקה שהוא ליומי' נעשית באותו ענין שהוא לימים הרבה. והנה דעת רש"י ר"פ א"צ מוכח שהוא מדאורייתא