קהלת יעקב (ליסא) פז

שם עיין מג"א והמ"ב התיר להשתמש באבנים וכו' עד ול"נ כמ"ש רמ"א דא"א למכור של אחרים שלא מדעתן וכו' ע"ש ונלפענ"ד כהמ"ב דכיון דהמ"א מדמה לי' לממון אחרים ומבואר בח"מ סי' רצ"ב דאפי' בפקדון של אחרים שרואה שמתקלקלין יותר מכרי חסרונן מותר למכרו א"כ ה"נ כשיאסור למכרן ודאי שיתקלקלו לגמרי ולא יצליחו לכלום מה"ת יהא אסור למוכרן. גם מ"ש דא"כ ל"ל במא"ה בלא"ה לימא מאי איכפת להו בלבנים וכו' קשה טובא דהא דצריכין זט"ה במא"ה היינו כשרוצה להוריד המעות מקדושתן ובזה לא שייך לומר מאי איכפת ליה אבל כשרוצין לעלות המעות לקדושה דודאי מותר אפי' שלא במא"ה דהא אפי' ביהכ"נ גופי' מותר למכור כשרוצין לעלות המעות לקדושה. והמ"ב מיירי כשמוכרין לעלות המעות בקדושה מותר אח"כ להשתמש באבנים ועוד ראי' דהא מבואר בסי' קנ"א דמהני תנאי על ביהכ"נ ולא מחלק בין כרכים שבנו ממעות אחרים או לא ובישובן כ' המג"א בס"ק י"ב דלא מהני תלו בדעת היחיד ועכצ"ל דבחרבנן לא איכפת להו וסמכו על בני העיר א"כ ה"נ י"ל כיון דמותר למכור בזט"ה במא"ה דמעיקרא הקדישו על דעתם והוי כתנאי א"כ נהי דבישובן לא מהני התנאי בכרכין מ"מ בחורבנן מהני התנאי רק שלא יורידו המעות מקדושתן וכן משמע מהמבי"ט שהביא בס"ק י"ב דאם אין מתפללין בתוכה אף בכרכין מותר ע"ש ומש"ל דמיירי שלא התפללו עדיין בתוכה הוא דוחק. לכן נראה דשם מיירי שמוכר להעלות הדמים בקדושה. ומה שרימז המג"א בסופו לסעיף י"א וי"ד אין לו הבנה

סעיף יו"ד דיחיד בשלו אפי' ס"ת. עיין מ"א ס"ק כ"ב שהקשה מח"מ סי' רמ"ח דאמר התם באומר נכסיי לפ' בס"ת כיון דלא מיזדבני' וכו' ונלפע"ד דל"ק מידי די"ל דשם מיירי בלית ליה ס"ת אחרת דעובר על מ"ע כשמוכר אותה ודאי דלא מיזדבני' וכאן מיירי שיש לו ס"ת אחרת דכל הסי' גבי ביהכ"נ מיירי דיש לו אחרת וגם כאן בס"ת מיירי דיש לו אחרת או לדידן דליכא מצוה בכתיבת ס"ת כמבואר שם דאין בו איסור רק משום שמוריד המעות מקדושה כמבואר ביו"ד סי' ע"ר ס"ק ג' וכיון דליכא איסור רק משום דבעינן העלאת קדושה יחיד בשלו מותר כמו זט"ה במא"ה אבל כשאין ל ס"ת אחרת אסיר למכור רק כדי ללמוד תורה ולישא אשה. ולפ"ז י"ל ג"כ דלא פליגי דהרמב"ם דאיסר מיירי באין לו אחרת והמתיר מיירי ביש לו אחרת ואפשר דמלשון הרמב"ם שכ' אין מוכרין ס"ת וכו' משמע ליה דאפי' יש לו הרבה ס"ת אסור לו למכור רק לישא אשה

סעיף ט"ז לכל הקהל ביחד. עיין מג"א דדוקא כשהשאיל סתם והיינו כשהשאיל להיות ביהכ"נ וכיון שאין איסור לכל הקהל עדיין שם ביהכ"נ עליו ובבית הכנסת אין יכול לאסור מצד התקנה כמבואר בסעיף ט"ו אבל כשאוסר לכל הקהל כלה ימי שאלתה ומה שסיים המג"א אבל בהשאיל לזמן לא היינו שבכאן אינו יכול לאסור תוך זמן השאלה והיינו מצד התקנה אבל מן הדין יכול לאסור אפי' בתוך הזמן כיון שעכ"פ יש לו בו כיון שגם הוא מתפלל שם

הלכות יום טוב סימן תצ"ה סעיף א' חוץ ממלאכה. עיין מג"א ס"ק א' שכתב מלאכת א"נ ושינה מלשון המשנה דקתני אוכל נפש לרמוז הדין דמשילין ומיושב בזה קו' הב"י הא דלא חשיב הא דמשילין: