קהלת יעקב (ליסא) פד

לה אסור דחשוב כלא עבר זמן מצותו וכשמוכרין להוריד הוי כאכחושי וביזוי מצוה כמ"ש הרמב"ן הביא הר"ן לכך מותר לכיוצא בו דלית בזה אפקיעי קדושה דהיינו אכחושי מצוה דלכיוצא בו לא חשיב אכחושי מצוה כמו במדליק מנר לנר כמ"ש הר"ן וזה שכתב המג"א דבהא לא מפקע קדושה וכו' כלומר דקדושת ביהכ"נ היינו קדושת כבוד שאסור להכחיש וכיוצא בו לא מפקע קדושת כבוד שלה ובזה מיושב המ"א גם קושיות הר"ן על הרמב"ן ע"ש

סעיף ה' אלא מקדושה קלה לחמורה. עיין מג"א ס"ק ה' והא דאסור לשנות המעות וכו'. ודבריו הן מקושי הבנה למעיין. ונראה דהנה עיקר התירץ הוא כמ"ש הש"ך ביו"ד סימן רנ"ט ס"ק י"א דבדלא ספקי אנשי הקהל לתרווייהו אסורין לשנות רק מקלה לחמורה אפי' במעות אבל כשאין המצוה אחרת בטל הרשות בידם לשנות ע"ש. ונלפענ"ד דהיכא שיתבטל המצוה אפי' ע"י זט"ה במא"ה אסור לשנות רק מקלה לחמורה מדלא מפליג התם. ולפ"ז ל"ק כלל דהכא מיירי בדלא ספקי ולכך א"י לשנות רק מקלה לחמורה. ואפשר להעמיס תי' זה בט"ז וכן במ"א במ"ש דבאמת בטעות אין בו קדושה רק תשמיש מצוה והאיסור אינו רק משום אכחושי מצוה א"כ במעות ג"כ בדלא ספק לתרווייהו ומבטלין מצוה החמורה משום הקלה יש בו משום אכחישי מצוה. ומ"ש עוד המג"א והא דאסור לשנות המעות וכו'. כוונתו משום דהוי משמע להמג"א דאפי' גוף המעות ללות ולפרע איו משנין וע"ז כ' והא דאין משנין גוף המעות משום דלא נתנו רק אדעתא שיבנו בהכ"נ ואסור לשנות אלא מדעתן ויש ט"ס במג"א וכן צ"ל אלא שקשה דהא כתב הרא"ש בפ"ק דב"ב וביו"ד סי' רנ"ו שהציבור רשאין לשנותן דניתן על דעתן רק הגבאי אסור לשנות והש"ך ביו"ד סי' רנ"ט וכו' ס"ק ד' מביא דבגבו הוי מעשה ע"ש וממילא דה"ה גבו ולא בא ליד גבאי וע"ז הקשו מבתי בהכ"נ דהוי מעשה ומותר לשנות (ואף דשם בציבור מיירי ומבואר ביו"ד סי' רנ"ו דציבור מותרין לשנות והמג"א ס"ל דהא דציבור מותר לשנות היינו זט"ה במא"ה כמ"ש בס"ק ל') ועוד הקשה מסנהדרין דמוכח שם דבשגבו למת מיקרי הזמנה ולא מעשה (ואף דשם במותר מיירי וכן הקשה בספר א"ר ז"ל דמוכיח מהא דמקשה שם לרבא גם מר"נ דסובר דיעשה דימוס על קברו דמאי מקשה כיון דר"נ סובר דאפשר עדיין לעשות עמהם צרכי המת וגבו חשוב מעשה ליכא קשיא לרבא א"ו דאף בגבו לא חשיב רק הזמנה) ולכך כתב דגבו חשיב בזיון ואסור לשנות לקדושה קלה ואף דמבואר בסעיף י"ג דמותר לשנות אפי' גבו למצוה קלה שם מיירי ע"י זט"ה במא"ה כמ"ש בס"ק ל' ע"ש

אמנם נראה לפענ"ד עיקר דהט"ז בכאן מיירי רק לשנות לגמרי אבל ללות ולפרע מותר דלא שייך בזיון רק בגובין לצורך עני דנתבזה בזה ומה שסיים המג"א משא"כ ביחיד המנדב כו' היינו כשלא בא ליד גבאי. ונראה לתרץ קו' המ"א על השיך דהא דכתב הש"ך דבגבו מעות חשיב מעשה לא נתכוין שירדה קדושה על המעות דכ"ז שלא נעשה בהם מעשה קדושה לא נתקדשו רק הכוונה כיון שהתנדבו המעות על בהכ"נ דרבים ובאו ליד אחרים זכו בהן להרבים ונעשה מעות של רבים ואף שהגבאים אינן גבאים חשיב כבאו ליד גבאי ובודאי דאסור ללות מעות של רבים בלא דעתם. משא"כ כשלא באו ליד אחר אין על המנדב רק שם נדר דלא שייך אמירה לגבוה בגוף המעות דגוף המעות שלו עדיין. ול"ק ממותר המת דבמת ל״ש זכי' דאין זכי' למת וגם קושיא א' מהא דבנו לבהכ"נ ל"ק דשם