קהלת יעקב (ליסא) ח

פירש אחד והורגו חייב דכל דפריש מרובא פריש והוי ישראל הא לחייב עלי' לא אזלינן בתר, רובא ע"כ צ"ל דהוא סובר כפירוש שני שהביא בש"מ דמיירי שידע שהרג ישראל רק דכשיש רוב ישראל ואילו לא היה דין קבוע מהני לענין איסור הריגה כאילו ישראל שהנכרי כאילו נתבטל והוי ממש כאילו נתכוין לישראל אבל כיון שיש לו דין קבוע כספק דמיא ואין הכוונה שיהרג ישראל דוקא דהוי כספק איסור ופטור ושפיר פסק הרמב"ם ברוב ישראל דאין צריך גט רק מספק שאינה כא"א גמורה לחייב עלי' מיתה

אבל בהא דפסק ברוב עכו"ם דצריכה גט מספק הוא תמוה באמת כיון דמחזקינין אותו לנכרי גמור להאכילו נבלות מה"ת לא נחזיקו כנכרי לענין קידושין דאפילו אי נימא כל דפריש הוא מצד ביטול ברוב והתורה התירה ספק זה באיסורין מטעם ביטול ברוב א"כ ה"נ לענין איסור קידושין. ואפשר שדעת הרמב"ם כיון שלא אמרו בש"ס הנ"מ ברוב נכרים נכרי גם לענין קידושי אשה אלמא משום חומרא דא"א החמירו אפילו ברוב נכרים אבל ודאי דאם קדשה ישראל אחר שקידש אותה זה צריכה גט משני ודאי. ולפ"ז לשיטה אחרת שהביא שם בש"מ דאפילו אם א"י מי הרג אם לא היה לו דין קבוע היה נהרג עליו מטעם כל דפריש א"כ ה"ה הכא בתינוק מושלך וברה"י ודאי כל דפריש מרובא פריש וההורגו או הבא על קידושי' נהרג עליה כמו התם בט' ישראל ועכו"ם אחד דנהרג על ההורג הפריש מטעם כל דפריש. נמצא דדין זה שהביא הרמב"ם במחלוקת שנויה והמחבר סתם כהרמב"ם

שם עיין ב"ש ס"ק נ"ד בד"ה כשאר אסופי. עוד כתב הב"ש לתמוה בדעת הרב המגיד שכתב דאחר שנתגייר מותר בישראל משום ס"ס ספק שמא עכו"ם ואת"ל ישראל מ"מ ספק ממזר מותר מדאורייתא ואף שגזרו חז"ל על אסופי במקום דאיכא תרי ספיקא לא גזרו ואסור בממזרת דאיכא למיחש שמא ישראל הוא ואסור בממזרת ד"ת. וע"ז תמה הב"ש (ויש חסרון דברים בדפוס וכצ"ל דהא בש"ס מבואר דאסופי מותר בממזרת מדאוריי' דבקהל ודאי לא יבא אבל בקהל ספק יבא וא"כ כמו שמתירו בבת ישראל כמו כן יש להתירו בממזרת כן הוא כוונת קושיתו) ולפענ"ד נראה דלא קשה כלל דהמגיד לא כתב להתירו בב"י רק ברוב עכו"ם כי ז"ל המגיד שמא מרוב עכו"ם הוא ובזה כתב שפיר דודאי ס"ס גמור הוא דשמא מעכו"ם הוא ואת"ל מישראל אפי' ישראל רוב כשרים מחמת רוב אסופים כשרים הן כמבואר בקידושין דף ע"ג דרוב מחמת רעבון ומפניות והלכו בעליהן למדה"י מועט הוא ואיכא תרי רובא ותרי ספיקא ובזה ודאי מותר אפילו לכתחלה בב"י אבל בממזרת אסורה דהרוב והס"ס מנגדות. ועיין היטב כי קצרתי

סי' ו' סעיף י"ז פנוי שראוהו. עיין ב״ש ס"ק ל"א דאפילו אם לא אמרה לכשר נבעלתי אי איכא תרי רובא מותרת לכהן לכתחלה ומוכיח זה דבמתניתין תנא תנשא לכתחלה ומיירי ג"כ באינה אומרת ברי. לכאורה קשה דמנין לו דמיירי ג"כ באינה טוענות ברי דילמא ס"ל כתירוץ שני של התוס' כתובות דף ט"ו בד"ה כמאן אי כר"ג דבשנויא נמי איירי בברי ובמגו ומניין לו דמיירי ג"כ באינה טוענות. ונראה דמשמע ליה מלשון המשנה דקתני אם רוב העיר משיאין לכהונה דאפילו בדיקה לא בעי מדלא תצא ואל"ה מה טיבו של איש זה וכן כשאין רוב העיר משיאין אפילו אומרת ברי לא מהני מדלא אמר אם אין רו העיר תיבדק ולמה פריך הש"ס דאי לר"ג אפי'