קהלת יעקב (ליסא) ז

פוסלין הוי ס"ס משם אחד דז"א דהא ספק אחד מתיר יותר מחבירו דספק ארוס מתירו לכהן וכן גבי פרוצה ביותר משווה אותה לס"ס וצ"ע כעת

סעיף כ"ז והוי בנו ליורשו. עיין ב"ש ס"ק מ"ד שכתב הטעם כיון דהיא אומרת וכו' קשה לי דמה"ת מועיל ברי שלה לענין ממון הא אין היורש יורש אלא בעדות ברורה כמבואר בחו"מ הלכות נחלות וכי משום דנאמנות לענין איסור תהי' נאמנות ג"כ לענין ממון הא מצינו ג"כ באשה שאומרת מת בעלה דנאמנות לענין איסור להנשא לבעל ואינה נאמנות לענין ממון אפילו לענין כתובה למאן דל"ל מדרש כתובה ומ"ש הכא. לכן נראה דהכא מדינא דאורייתא נאמנות דבחולין דף ו' דיליף דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו דילמא לאו אביו הוא וכתבו התוס' דהמ"ל מטעם דאוקי האם בחזקת צדקת וכיון דאזלינן בתר חזקת צדקת להחזיקו בבנו אפילו לענין לחייבו מיתה מכ"ש לענין ממון וכיון דלארוס היתר הוא ולכ"ע איסורא אין לך חזקת צדקת גדול מזה ואפילו בלא אמירת האם הוי בנו משום חזקה זו מדאורייתא רק מדרבנן עשהו כשתוקי בלא אמירת האם. והא שכתב הח"מ דאסורה לכתחלה אף דחזקת צדקת חזקה אלימתא הוא לחייב מיתה מ"מ משום מעלת יוחסין החמירו

סעיף כ"ט והוא ממזר ודאי. עיין ב"ש ס"ק נ"ב שכתב דלשיטת הטור דהוולד הוא ממזר ודאי קשה למה היא נאמנת להכשיר עכ"ל. והנה קושיא זו לכאורה קשה אף להרמב"ם דס"ל דהוולד הוי ספק ממזר למה נאמנות להכשירו. ואפשר דבזה יש לומר כיון דספק ממזר מותר מן התורה רק מדרבנן אסור ע"כ נאמנת כמ"ש המ"מ הובא בב"ש ס"ק ל"ט אבל להטור קשה ויותר קשה דמי עדיף מפנויה שנתעברה שאין האם נאמנות לכתחלה ולהרמב"ם אפילו בטוענות ברי בעי תרי רובא ואפילו אם נאמר דהוולד כשר דקאמר הוא רק בדיעבד לענין אם ניסת לא תצא מ"מ קשה הא אפילו למאן דס"ל דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה היינו משום דחזקת כשרות דהאם מועיל לבת אבל הכא דליכא כלל חזקת כשרות להאם דהא ע"כ נפסלה מה"ת תהיה נאמנות להכשירו

סעיף ל"ג צריכה גט מספק. לכאורה תימה דהא אמרו בש"ס קידושין ד"ת שתוקי ואסופי כשר דרוב כשרים רק משום מעלת יוחסין פסול וא"כ ברוב ישראל מה"ת ישראל גמור הוא ומה"ת לא נצריך גט רק מספק כיון דמדאורייתא הוא ישראל ודאי. לכן נראה דס"ל להרמב"ם כמו שכתב בשיטה מקובצת בשם הרא"ש בבא מציעא דף ו' גבי עשירי ספק וז"ל ואפילו אי אמרינן כל דפריש מרובא פריש עשירי ספק מיקרי אלא שהתורה התירה ספק זה באיסורין כדכתיב אחרי רבים להטות ונהפוך האיסור להיתר, ע"י ביטול ברוב אבל הכא לא נפיק מכלל ספק עשירי. ולפ"ז כיון דההיתר דכל דפריש באיסורין מצד ביטול ברוב. והמשנה למלך פרק ז' מה' מעילה כתב דאף דאיסור נתבטל בהיתר ונתהפך האיסור להיתר מ"מ אם היתר נתערב ברוב איסור לא בטל היתר ברוב להיות גם איסור ללקות עליו נהי דאיסורא איכא אבל מלקות ליכא ע"ש

ולפ"ז א"ש פסק הרמב"ם דנהי דברוב ישראל היתר הוא מטעם ביטול ברוב מ"מ ההורגו אינו נהרג עליו וכן אינו נהרג עליה הבועל על קידושי' דלחייב עונש לא מהני ביטול ברוב. ולפ"ז צריך לומר ע"כ הא דקאמר בכתובות דף ט״ו בתשעה ישראל ועכו"ם א' ביניהם דדוקא מטעם קבוע הוא פטור ומשמע דאילו פירש