קהלת יעקב (ליסא) עט

רק על מינוי השליחות והשליחות לחודא ל"ח דבר שבערוה מ"מ כיון דמעידין לאחר מעשה ל"מ ערותן כלל כמו באשתמודענא דאחוה דמיתנא הוא דמהני עדות אשה משום דל"ה רק גילוי מילתא בעלמא ומ"מ לאחר חליצתו ל"מ עדותה דהוי דבר שבערוה ובעינן עדות מעלי' וכדברים אלו איתא במהרי"ט להדיא בחידושיו על הרי"ף בסוף סוגיא דקרנא יעש"ה ולזה הא דכתב הרמב"ם דל"ב עדים רק הודאות המשלח והשליח סגי הוא רק הודאה קודם הקידושין. ולזאת יקשה בעיני כיון דהודאה צריכה להיות בפני עדים כמ"ש הרמ"א בשם הריב"ש וכיון שהודה לפני עדים דעשה לפלוני שליח לקדש לו אשה פלונית א"כ אף אם יחשב מינוי שליחות דבר שבערוה מ"מ כיון דהודה בפני השליח שעשאו שליח אף אם שק הוא שלא עשאו מכבר שליח מ"מ הודאה של עכשיו הוי מינוי שליחות וע"י אותה הודאה זו יכול השליח לקדש לו אשה כיון דהודה לו בפני עדים שעשאו שליח זהו גופי' מיחשב מינוי השליח אף שאמר לשון עבר מ"מ חזינן דעתו שרוצה שהוא יהי' השליח ולא איש אחר ומי הוא זה אשר יחלוק ע"ז. וא"כ שפיר י"ל דמינוי שליחות מיחשב דבר שבערוה ואפ"ה מהני הודאות המשלח בפני עדים. ולכאורה הוא תמוה ולכן נראה לי דהמחבר איירי שהמשלח מודה שלא במעמד השליח ובשעת הודאתו אין אנו יודעים אם יאבה השליח להיות עבורו שליח ולפי"ז א״ש דאם יחשב מינוי שליח דבר שבערוה והתורה אמרה דבר ולא חצי דבר וכיון דהוי דבר שבערוה מיחשב כעדות גמורה ומש"ה אף אם אח"כ רוצה לעשות שליחותו מ"מ כיון דעדי הודאה לא הי' יודעי' מריצוי השליח בשעת הודאות המשלח המה מעידים על חצי דבר דהודאות המשלח בלי ריצוי השליח לאו כלום הוא ומש"ה כתב המחבר דליה דבר שבערוה ועדותן רק כגילוי מילתא יחשב ולא על מילתא דאיסורא קא מסהדי ומש״ה מהני הודאות המשלח. ואפילו הגדת עדים בפני ב״ד ל"ב כמו באומר אמרו הי' כשר אפילו בגט אי לאו משום דבעי שמיעה מפי הבעל דבלא"ה ל"ה לשמה אבל זולת הך טעמא הי' מהני אף דאומר אמרו אמירתו הי' שלא בפני ב״ד. מ"מ כיון דלא הוי גמר הדבר ל"ח דבר שבערוה וה"ה הכא אבל שליח לקבלה מיחשב הרמב"ם לגמר דבר ומש"ה בעינן עדות מעליא

והא דמהני מינוי שליחות שלא בפניו אף דהאשה א"י לעשות שליח שלא בפניו הוא משום דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו ואף גילוי דעת לחוד מהני כהך דעה שהביא המחבר בסמוך. והחולקים ס"ל דל"ח זכות דמיתסר בקרובותי' ול"מ גילוי דעת ומש"ה ל"מ השליחות שעשאו שלא בפניו. או משום דהוי חוב לאחרינא ל"מ לזכות לו והא דמהני שליחות אף דהוי חב לאחרינא פרשתי טעמו בספרי נתיבות המשפט סי' ד"ה יעש"ה

ולפי"ז תמוה לי דברי הב"ש והח"מ שכתבו בסמוך דלהך דיעה דבעינן מינוי שליחות בעדים צ"ל הגילוי דעת ג"כ בפ"ע ולמ"ש צ"ל דלמ"ד דבעינן מינוי שליחות בעדים ע"כ ס"ל דל"מ גילוי דעת לחוד דאל"ה אמאי ל"מ לדידהו הודאות המשלח קודם הקדושין דהודאתו הוי כגלוי דעת על הקידושין והשליחות וזכות הוא לו ויכול השליח לזכות עבור דבכ"מ היכא שזכות הוא לו ל"ב שליחות כמו בשיחרור עבד וע"כ צ"ל דלדידהו ל"מ גילוי דעת כלל משום דחב לאחרינא ול"מ לזכות לו רק מתורת שליחות ושליחות צריך עדים. ועוד ראי' דלשיטת הח"מ והב"ש דאף למ"ד דבעי מינוי שליחות בעדים והודאה ל"מ מ"מ גילה