קהלת יעקב (ליסא) עו

לכן נראה ליישב ומקודם נתרץ שיטת התוס' ד"ה דאיתמר דכתבו דאף לרב דסובר במקדש אחותו דגמר ונתן לשם פקדון מ"מ בקידושין שאינן נגמרי' מודה דהוי מתנה ולכאורה דבריהם משוללי הבנה דאדרב' הכא ל"ש סברא דאדם יודע כו' ולמה יהי' כוונתו לשם מתנה והנכון דבמקדש אחותו או בפחות מפרוטה דאז נודע לו בשעת מעשה דאין הקידושין כלום ולמה נתן לה ובזו פליגי רב ושמואל למר הוי פקדון ולמר הוי מתנה. משא"כ בקידושין שאין נגמרי' דדעתו הי' לגמור דבורו ולקדשה בקידושין הללו ולהיות בידה בתורת כסף והוי שלה רק דהוא חזר ולא גמר דבריו וחזר מלקדשה עוד מש"ה שפיר הכסף אינם חוזרים כיון דהעיכוב ממנו והאשה מתרצת רק המקדש חוזר מש"ה א"צ להחזיר לו הכסף כיון דבעת שנתן לה הי' דעתו לשם מתנה ובתורת קידושין יהיב לה כנ"ל בכוונתם

ולפ"ז ניחזי אנן לשמואל דסובר במקדש אחותו דגמר לשם מתנה וממילא אף בפחות מפרוטה הדין כן לדידיה והוי מתנה שלא לשם מתנת קידושין א"כ אי נימא דפרטא הוי ונמצא כשאמר התקדשי לי בזו גמר דבריו לשם מתנה שלא לשם קידושין דאדם יודע כו' א"כ איך יוכל אח"כ להצטרף עוד דבור השני עם הראשון כיון דתמרה הראשונה כבר היא מתנה לדידה שלא לשם קידושין דאינה שוה פרוטה וגמר דבריו בדבור הראשון דפרטא הוי ממילא אינו באפשרי להצטרף יחד דבור השני עם הראשון מש"ה אמרינן שפיר בגמרא היינו אליבא דשמואל דסובר בעלמא מעות מתנה ע"כ לדידי' אי אמרינן פרטא הוי אינו מצטרף להדדי כיון דכבר הוי מתנה שלא לשם קידושין. אבל לדעת הרמב"ם ז"ל דסובר כרב במקדש אחותו דמעות פקדון שפיר איכא למימר דפרטא הוי ואפ"ה מצטרפין להדדי כיון דהמעות פקדון היא בידה שפיר יצטרף השתא בתורת קידושין דוא"ו מוסיף על הראשונה כיון שאמר ובזו כמש"ל בהתחלה. והא דדייק בגמרא דמתני' ר״ש הוא דסובר כללא הוי אבל אי פרטא הוי לא מצטרפי אף שאמר ובזו בוא"ו היינו אליבא דשמואל דסובר באחותו דמתנה הוי ממילא גם בפחות מש"פ מתנה הוי מש"ה אי אמרי' פרטא הוי וגמר דבריו בדבור הראשון ממילא הוי מתנה שלא לקידושין א"כ איך יוכל אח"כ להצטרף מתנה סתם להתקדש בו משא"כ לדידן דפקדון הוי אם אמר אח"כ ובזו מצרף בעצמו הפקדון שנתן לה עם הקידושין של אח"כ להתקדש לו בשתיהם ובהיתה אוכלת ראשונה פוסק כרב אמי דאף בקידושין שאינם נגמרים גם כן המעות חוזרים משום דדעתו הי' שלא לשם מתנה רק כשיגמור דבריו לקדשה

שם שאותם תמרים שאכלה. בב"ש ס"ק י"ג כתב באם חזר קודם גמר הקידושין עיין רסי' מ' וכוונתו מבואר דכמו שיש פלוגתא בין הרא"ש במקדש אחר למ"ד וחזר קודם כלות השלשים יום דדעת הר"ן דאינה צריכה להחזיר הכסף מטעם דאל"ה דצריכה להחזיר הכסף בחזרתו קודם הלמ"ד ממילא לא קנתה עדיין הקידושין א"כ אמאי מקודשת אף לאחר למ"ד בנתאכלו דנעשו המעות מלוה אצלה כיון דלא קנתה המעות עדיין והרא"ש סובר כיון דנתן לה בתורת קידושין ל"ה מלוה יעש"ה וכמו כן בקידושין שאינן נגמרים דעת הב"ש דתלי' בפלוגתתן הנ"ל. ואישתמיט מיני' גמ' בסוגיא זו דאמרינן ש"מ מדר"א תלת ש"מ דמעות בעלמא חוזרים ופירש"י דהיינו בקידושין שאין נגמרים חוזרים הכסף בחזר בו איהו והיינו מטעם דאף במקדש לאחר למ"ר וחזר א"צ