קהלת יעקב (ליסא) עד

אם תאמר שש״פ במקום אחר יש עוד ספק שמא ותאנית וסברה שהוא ש"פ בכאן ובפחות מש"פ לא רצתה לקדש עצמה אפילו הוא ש"פ במקום אחר מ"מ כיון שאינו ש"פ בכאן לא רצתה להקנות נפשה. והא דקיבלה הוא משום שטעתה וסברה שהוא בכאן ש"פ כיון דהוא דבר הצריך שומא ואין הכל בקיאין בה וא"כ הוי ס"ס שמא אינו ש"פ במקום אחר ושמא לא נתרצית עד שיהי' בכאן ש"פ ובזה מיושב קושית הראשונים בהאי דקדיש בציפתא שהקשו דבלא"ה מקודשת מספק מהאי דשמואל שמא ש"פ במדי ולפי הנ"ל ניחא

שם שוה פרוטה במקום אחר. עיין ב"ש ס"ק ו' הקשה על הפוסקים דס"ל דאפי' שש"פ במקום אחר אינו רק קידושי דרבנן והקשה מקידושין דף נ"ג המקדש במעשר שני מקודשת מדאורייתא אף דבגבולין מע"ש אסור בהנאה וע"ש בתוס' ד"ה איהו לא ניחא לי'. ומשום דאשה יודעת ועולה ואוכלת בירושלים אלמא דכל שידוע ששוה במ"א מקודשת מדאורייתא

ולפענ"ד נראה דלק"מ דהנה ודאי דבר שבכאן אין ראוי כלל ואינו שוה פרועה ובמקום אחר שוה הרבה עד שימצא הרבה קונים בכאן כדי להוליך הסחורה לשם דודאי מקודשת דהוי כשוה הרבה כאן ובודאי אפילו אמר בעל החפץ שיהי' אסור כאן בהנאה לכל העולם עד שיוליכנה למקום הראוי לשם ואפילו למכרו כאן יהא אסור וקדש בו אשה בודאי מקודשת דהא ממונו הוא והנאת החפץ שוה כאן פרוטה להוליכה למקום הראוי וא"כ ה"נ לענין מעשר שני כיון דס"ל לר"י מע"ש ממון הדיוט הוא אף בגבולין כמבואר בתוס' הנ"ל ובירושלים יכול למוכרה כמבואר בירושלמי הביאו הר"ש בפ"א ממסכת מע"ש מ"א א"כ ממונו הוא והנאת המע"ש שוה להאשה הרבה להוליך המע"ש לירושלים למוכרה שם וא"כ בודאי לא גרע משחוק לפני רקוד לפני דמקודשת למ"ד אינה לשכירות אלא לבסוף אף שאינה יכולה למכור ההנאה ההוא לאחרים רק שאומדין אם ההנאה שוה אצלה פרוטה מקודשת וא"כ ה"נ כאן במע"ש דבירושלים הוא שוה הרבה וא"כ אפי' אחר נכיון מה שצריך הוצאה מ"מ שוה בכאן פרוטה מקודשת בודאי אולם באם ידוע שש"פ במ״י וכאן אינו שוה כלל ואם ירצה להוליכה למדי יצטרך להוציא מנה על פרוטה ס"ל להך דיעה דאינו מקודשת דאין לך הנאה של פרוטה דהא בכאן אינו ש"פ. וה"ה במע"ש אם קידש אותה במע"ש ששוה בירושלים פרוטה וא"כ אינו שוה בכאן פרוטה אפילו אם נאמר דמותר למכרו דמי הוא אשר יתן בזה פרוטה להוליכה לירושלים וא"כ לא תוכל להתקדש רק שתאמר לדידי ש"פ כסברת הר"ן ס"ל להך דיעה דאינה יכולה לומר לדידי שוה כיון דלאחרים אינו שוה פרוטה

סעיף ד' כך אסורה לבועל. נראה לפענ"ד דזה דוקא להנך פוסקים דס"ל דאם ידוע שש"פ במקום אחר הוי קידושי דאורייתא ואם אינו ידוע הוי ספיקא דאוריי' ולכך אסורה לבעל ולבועל ואף דכל ספק קידושין אם ניסת לא תצא כתב הב"ש ס"ק י' דהספק שמא ש"פ במדי חמור משאר ספיקא דדינא ונראה הטעם דדוקא בדבר שאין הספק עומד להתברר אז לא תצא בס' קידושין דמוקמי לה בחזקת פנוי' אבל בספק העשוי להתברר תצא דהאיך אפשר להתירה להיות תחת בעלה ולמחר יתברר שהי' ש"פ ואיגלאי מילתא למפרע דהיתה מקודשת ויתרבו ממזרים בישראל לכך תצא אבל להנך פוסקים דס"ל דאפילו ידוע ששוה פרוטה במדי אינה מקודשת מדאורייתא דאין להקדש אלא מקומו ושעתו רק שאסרוה משום