קהלת יעקב (ליסא) עג

ידיעה וראי' כמו שאם יראו עדים אחד שהי' ניו מכוסין רצח לחבירו וכי לא הי' יכולין להעיד שאיש הלזה הרג לחבירו אף שאם הי' מתרחק מהם לא הי' מכירין אותו ולא הי' יכולין להעיד מ"מ בודאי מהני עדותן וחשיב שפיר ידיעה וראי'. ועור נראה כיין שלא זזה ידם עד שבדקוה וראוה בודאי הרי הוא כידיעה וראי' דהא ודאי אם קידש אשה בפני עדים ולא בדקוה מקודם אם היא גדולה ואחר כך בדקו בסימנים וראו אותה שהיא גדולה בודאי מקודשת ועיין בסוגיא דקדשה אביה בדרך ע"ש כנלענ"ד

והא דקיימא לן בגיטין וקידושין דבעינן עדות בידיעה וראי' נראה אף דהא דבעינן שנים בדבר שבערוה ילפינן דבר דבר מממון ובממון כשר עדות בידיעה בלא ראי'. מ"מ הא כתבו התוספות במכות דף י' דגיטין וקידושין כיון דאתי לידי ד״נ כד"נ דמיין וכן לענין עדות מיוחדת דימו הפוסקים גיטין וקידושין לד"נ. אמנם לפי"ז לכאורה קשה למה לי קרא למילף דבר דבר מממון דבעינן שנים בלא ג"ש נילף מד"נ מה דיני נפשות בעינן שנים אף בדבר שבערוה כן ונראה דאי לאו דאשמועינן ג"ש דבר דבר הוי אמרינן דאע"ג דאתי לידי דיני נפשות מ"מ לא דמיא לד"נ דהא שאר איסורין נמי אתי לידי ד"נ כגון ללקות על ידן ואפ"ה מהני בהו ע"א ולאחר שהחזיקו עפ"י ע"א לוקין ע"י וכמ"ש הרמב"ם פרק ט"ז מהלכות עדות לכך הוצרך הג"ש דבר דבר מממון דשאני דבר שבערוה משאר איסורין וא"כ ממילא מדמינין לה לד"נ דכיון דאתי לידי ד"נ כד"נ דמיא לענין ידיע' וראי' ולכל מילי

סעיף ג' שמא דבר זה שוה פרוטה במקום אחר. הנה לדעת הרמב"ם הוא קדושי דאורייתא אם ידועה לעדים ששוה פרוטה במקום אחר. ונראה הטעם דהא דבעינן דוקא ש"פ בקידושי אשה הוא משני טעמים א' דבעינן כסף דילפינן קיחה קיחה משדה עפרון וכתיב בי' כסף ופחות משוה פרוטה לא איקרי כסף. ב' דאין אשה מקנה נפשה בפחות משוה פרוטה ולפי"ז אם שוה פרוטה במקום אחר שפיר מקודשת דכיון ששוה פרוטה במדי הוי כסף מדאורייתא והא דאשה בפחות משוה פרוטה לא מקנה נפשה כיון דפשטא ידה וקבלה את הקידושין לא שייך טעם זה כמבואר קידושין דף י"א. ואח"כ מצאתי בספר המקנה שכתב כן. והר"ן כתב הטעם הובא בב"ש כיון שש״פ במקום אחר ונתרצית לקבל הקידושין הוי כאלו אמרה לדידי שוה לי. והב"ש דילג מדברי הר"ן מ״ש הר"ן שיודעין העדים שדרך אותו דבר להתייקר ע"ש. ולפי טעמים הנ"ל נראה דוקא בקידשה בתמרה שיש לה שער קצוב והכל יודעין שאינו ש"פ ואפ"ה קיבלה וגם קידשה עצמה ביום ולא ע"י שליח וראתה שאינו ש"פ. הרי או שנתרצית אפיל בפחות מש"פ או שלדידה שוה פרוטה אבל בדבר שאין ידוע לכל שאינו ש"פ או שקידשה עצמה בלילה או ע"י שליח בזה ודאי ליכא חשש לקידושין דהא היא סברה ששוה פרוטה וא"כ לא שייך לומר הרי נתרצית. ואמרינן אשה בפחות מש"פ לא מקני' נפשה ואינה מקודשת. ולפי"ז בדבר שצריך שומא ואין הכל יודעין שאינו ש"פ ויש לתלות שלא רצתה להקנות עצמה בפחות מש"פ והא דקבלה מחמת שסברה שהוא ש"פ בזה נראה דאם הוא דבר שידוע שש״פ במקום אחר יש כאן ספק קידושין אימור נתרצית ואימור נתאנית וסברה שהוא ש"פ אולם בדבר שאין ידוע אם הוא ש"פ במקום אחר בזה לא הוי מקודשת כלל דהוי ספק שמא אינו ש"פ בשום מקום וא"כ בודאי אינה מקודשת דהא ליכא כסף דאורייתא ואפילו