קהלת יעקב (ליסא) עב

שוה חמש סלעים וא"כ אין בנו פדוי כלל ולא סמכא דעתי' דהמרגליות יהי' שלו הא למש"ל היינו דוקא באם נתן לכהן בעד דמי כל הפדיון והוי כמנה זו דאין בנו פדוי משא"כ מנהגינו דאין נותנין המרגליות לגמרי לכהן רק שמקנין לו בהן חמש סלעים כפי השומא שיהי' א"כ סמכא דעתי' דכהן דחמש סלעים מהם בודאי יהי' שלו ואפי' אם ישימו אחר כך ולא יהי' שוה כל כך ישלים לו המותר דהא על תנאי זה נותן לו המרגליות וא"כ אם יהי' שוה אח"כ בודאי בנו פדוי דהא סמכא דעתי' שיהי' שלו אפי' אם אינן שוות חמש סלעים כנ"ל

ולפ"ז במכירה לא שייך כלל לומר לא סמכא דעתי' דאם מקנה לו קרקע בכסף ממש פשיטא דלא שייך לומר דלא סמכא דעת הלוקח אם שוה הקרקע כפי מה שנותן דהא לענין שווי המקח היכי מצינו דבעינן סמיכות דעת אנן הכי קאמרינן דאם רוצה לקנות דבר בשוה כסף בתורת כסף וילפינן מדכתיב ישיב לרבות שוה כסף א"כ בעינן שיהא השוה כסף דומה לכסף לענין סמיכות דעת. ואפי' אם מקנה הקרקע בשוה כסף ג"כ לא בעינן סמיכות דעת דאם התנה דנותן לו החפץ בעד הקרקע בין תהי' שוה החפץ מאה מנה או דינר בודאי קנה דהא ה״ה חליפין וקרקע נקנית בחליפין ואם אמר בפירוש הריני מקנה לך הקרקע בזו החפץ ששוה מנה בתורת כסף אם כן לכאורה דמי לקידושי אשה לר"י דהיכא דלא שמוהו מעיקרא דלא נקנה הקרקע

אמנם המעיין בהה"מ פ' ט"ו מה' מכירה יראה דאף בקידושי אשה אם אמר במנה זו ונמצא חסר דאינו מקודשת אולם במכירה אם אמר במנה זו ונמצא חסר מהני המכירה. ולפ"ז אפי' אמר בזו החפץ ששוה מנה תהא שדי מכורה לך ג"כ סמכא דעתי' דאף אם אינו שוה כ"כ ישלים לו המותר ויהי' החפץ שלו (ולדעת הראב"ד שם י"ל דבאמת אינו מכור) וא"כ בודאי מהני המכירה ואם אומר הריני מקנה לך הקרקע במנה והא לך בהן חפץ וקיבל עליו החפץ בודאי החפץ שלו אפי' אם אינו שוה כ"כ דאם נתאנה יחזירו לו ההונאה דקנית החפץ במנה אין לו שייכות כלל לקנות הקרקע ואין לחוש דילמא יהי' ביטול מקח ואז יצטרך להחזיר החפץ וא"כ לא סמכא דעתי'. זה אינו דביטול מקח לא שכיח כמבואר בב"מ דף נ' וא"כ אפי' לדעת הראב"ד קנה הקרקע כנ"ל ברור

שם נוהגין לכסות פני כלות הצנועות. בחידושי מהרי"ט הביא בשם אביו המבי"ט באחד שקידש אשה אחת שהי' פני' מכוסות בשעת קידושין ולא ראו אותה אלא אחר כך כשהלכה לה החזירוה וגילו פניה כדי שיוכלו לדעת ולהעיד מי היא המתקדשת. והשיב המבי"ט דאין לחוש כלל לקידושין דהוי כמקדש בלא עדים ודימה זאת לתשובת הרשב"א סי' תש"ך דערים ששמעו אי ראובן אמר ללאה ה"א מקודשת לי באתרוג זה ולא ראו הנתינה אע"ג שראו אחר כך האתרוג יוצא מת"י האשה לא הוי קידושין. ומהרי"ט חילק בין לא ראו מעשה הקידושין להיכא דראו מעשה הקידושין אלא שלא הכירו את האשה כיון שיכולין להחזיק בה ולראותה. ולפענ"ד נראה בפשיטות דהכא חשיב ידיעה וראי' כיון דמהני עדותן אם יראו שבעל איש אחר את האשה בפניהם יכולין לבא לב"ד ולהעיד איש זה בא על אשה שראינו שנתקדשה בפנינו ובודאי נסקל ע"י עדותן אם נאמר דמקודשת הרי עדותן מהני לענין דבר שיארע בפניהם ואף שאם תתרחק מנגד פניהם ותזנה אחר כך בפניהם שוב לא יכלו העדים להעיד ואפי' עדים אחרים לא יכלו להעיד מ"מ כי שלפעמים מועיל עדותן וראייתן זה שפיר חשוב