קהלת יעקב (ליסא) ו

הרא"ש והרמב"ם שבפרק ח' מה' תרומות פסק שכהן הבא על בת ישראל תאכל בתרומה ולא אמרינן מדאפקרה נפשה ובפ"ג מה' יבום פסק שחולצת ואינה מתייבמת שחוששין מדאפקרה נפשה לזה. ונלענ"ד לתרץ דבתרומה שפסק הרמב"ם שתאכל מיירי באמרה היא דהיא נאמנות מטעם ברי וחזקה וס"ס ג"כ מהני בברי דבשמא פוסל ר"ג אפילו בס"ס ונגד חשש מדאפקרה איכא ס"ס אימר לא נבעלה ואימר לכשר שלא אפקרה נפשה לגבי אחרים ואנן קיי"ל כשמואל דהוי שתוקי דהיינו בדוקי ואם אמרה האם דלא אפקרה נפשה לגבי אחרים נאמנות אבל לענין לפטור את אשתו מן היבום אינה נאמנות דלא עדיף מע"א שאמר שמת אחיו של בעל ורוצה לפוטרה מן היבום שנאמן רק מטעם מילתא דעבידא לגלויי אבל כאן לא הוי לעולם מילתא דעבידי לגלויי דמי מעיד על זה דלא אפקרה נפשה לאחרים. ואי קשיא לפי חילוק זה מאי דייק רבא ממתניתין דילדה תאכל בתרומה שהיא נאמנות לימא דמתניתין איירי באמרה לכך נאמנות. ז"א רק לפי דברי שמואל דהוא סובר דאמה נאמנות אבל רבא דדייק אליבא דרב דהוא סובר דאפילו אמרה ברי ג"כ אינה נאמנות דרק שמואל אמר בדוקי דמהני בדיקת אם שפיר דייק ממתניתין דקתני ילדה תאכל בתרומה ולא שייך לומר דמתניתין איירי באמרה דלא אפקרה הא לרב גם באמרה אינה נאמנות וכן הכא גבי היא אומרת שמפלוני היא נתעברה והפלוני ממזר ג"כ אינה נאמנות מטעם דאין ע"א נאמן למרע חזקה דאשה בודקות ומזנה והולד קיים בחזקת כשרות לכך אינה נאמנות לפסול הולד

שם וכשר עיין ב"ש ס"ק מ"ג באשה שנתגרשה וילדה דמכשירין הולד משום ס"ס וכו' והיינו אפי' לא נבדקה האם כמבואר בתשובות מהרי"ל אף דר"ג אוסר בשמא אפילו ס"ס גבי בת עיסה כמבואר בסי' ב' סעיף ה' בהג"ה שאפילו נשאת תצא דש"ה דחזקת האם שמעיד שנעשה הזנות אחר הגירושין וחזקה זו הוי כחזקה שמברר את האמת ולכך מועיל גם לבת דקיי"ל דמאן דמכשיר באם מכשיר גם בבת משא"כ באלמנות עיסה שחזקת כשרות של האלמנה איננה מבררת האמת דא"א לומר מחמת החזקה של האם שהאיש הזה אינו חלל דאף אחר הגירושין של כל משפחתו ספק חלל הן וכמ"ש התב"ש ביו"ד סימן נ' לענין בהמה שהלעיטה חילתות עיי"ש. ובספרי ח"ד דשם כתבתי דמ"מ הבהמה כשירה מטעם דלא מרעינן חזקת כשרות בשביל ספק דאף שאין החזקה מברר האמת מ"מ מצינו לפעמים חזקה אף שאין מברר וכעין שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות מפ' בתרא דנזיר וז"ל שחזקת טמא שרגלים לדבר והטעם בזה מה שאמר שחזקת טמא טמא ופי' רגלים לדבר שהענין יצא לדבר שאין לו תכלית כל זמן שנלך אחר האפשריות ואמנם העיקר כשנתקיים איזה ענין שיהי' ננחוהו בחזקתו עד שיבא דבר מבורר שיבטלהו מזאת החזקה וכל דבר שיהי' בו ספק ואפשרות אחר הרי זה לא יסתלק החזקה עכ"ל. הרי דחזקה אינה הוראה ודאית אלא שאכן מניחין אותו בחזקתו עד שיבא דבר מבורר שיבטלהו מזאת החזקה. ולזה אף דהאלמנות עיסה כשירה משום דמניחין אותה על חזקתה שהיתה לה מעיקרא מ"מ הבת דלא הי' לה חזקה דמעיקרא אסורה. והא דמתירין אותו כאן אף לכתחילה ובאלמנות עיסה אף שיש לה חזקת כשרות וס"ס אסורה לכתחילה שאני התם דליכא ס"ס גמור כמו שכתב הב"ש סימן ב' ס"ק ט"ו. אך קשה מההוא ארוס וארוסתו בכתובות דף י"ד דשם איכא ג"כ ס"ס שמא מארוס ושמא מכותי ובעינן בדיקות האם דוקא ואין לומר כיון דהארוס והכותי שניהם אינם