קהלת יעקב (ליסא) סט

ושניהם יכולין לחזור בהן ואם אמר מנה סתם ה"ז מקודשת וישלים כמו אם אמר ה"א מקודשת לי במנה ונתן לה דינר ה"ז מקודשת וישלים ול"מ במעות דקנתה מה שמונח ברשותה כמבואר בשבת דף צ"א גבי הגונב כיס אלא אפי' בנסכא דבגניבה לא קנה כה"ג כמבואר שם שאני התם דהקנין הוא מטעם משיכה ובמשיכה לא קנה עד שימשוך את כולה משא"כ כשהזכי' הוא מטעם חצר ודאי דקונה כמו ידו דכמאן דפסיק דמי דהא כל ק"ס אינו מקנה רק חתיכת בגד ועיין ב"מ דף ז' האי סודרא כמאן דפסיק דמי וכמו כן חצירו אם מציאה מונח בחצר זה החצי והחצי בחצר אחרת בודאי קונין שניהם זה החצי וזה החצי דלכל א' כמאן דפסיק דמי לכך אף בקידושין תליא אם אמר לה מנה זו או מנה סתם כנ"ל

סעיף ה' ספק קרוב לה. עיין ב"ש ס"ק ט' דאם הי' העדים מסופקים אם קרוב לה או לו דהוי כמקדש בלא עדים ועיין מ"ש בספרי נה"מ בכללי תפיסה ליישב דלא תקשי מכל ספק קידושין דמקודשת מספק והוא דיש לחלק בין שהספק הוא להעדים על דבר שלא דיקדקו כהוגן והי' יכולין לראות כל הדבר אלא שלא ראו ולכן נסתפקו ובזה בודאי לא מהני עדותן דהוי חצי דבר דלא ראו רק החצי ממה שהי' יכולין לראות משא"כ כשהספק הוא בדבר שאפי' אם רצו לראות לא היו יכולין לראות אז שפיר מהני עדותן לענין ספק. ועיין בסמ"ע סי' למ"ד ס"ק ל"ט לענין חצי דבר בשם התוספות לחלק דדוקא בדבר שנעשה בזא"ז מהני שא"א כלל לראות בשנה ראשונה מה שיהי' בשניה אבל בשנים אומרים א' בגבה אף שנאנסו ולא בדקו יותר הוי חצי דבר ע"ש. ולפ"ז ניחא כאן בקידושין ספק קרוב לה הוי כמקדש בלא עדים כיון שהי' יכולין לראות כל הדבר ולא ראו הוי חצי דבר ואין כאן עדות כלל תדע דאפי' אם יבאו עדים אחרים שלא ראו זריקת הקידושין רק שיעידו שמדדו את הכסף קידושין שמעידין אלו על הזריקה והי' קרוב לה בודאי לא תהי' מקודשת דהוי חצי דבר כיון שלא ראו כל מה שיכולין לראות וא"כ לא עדיף הספק שנסתפק אם הוא קרוב לה מאלו הי' כאן עדים אחרים דלא מהני כיון שהם לא דיקדקו לראות כל מה שהן יכולין לראות משא"כ לענין שאר ספק קידושין כגון שמא שוה פרוטה במדי כיון שלא הי' יכולין לראות כעת שהי' בכאן מה הוא שוה במדי לא הוי חצי דבר ולכן הוי שפיר ספק קידושין וע"ש היטב שהארכתי בזה

סעיף ז' וזרקתו לים בפניו. בספר המקנה הקשה הא בקידושין לא מהני חזרה תכ"ד וא"כ ניחוש שמא בשעת קבלה נתרציתה לקידושין ואח"כ חזרה בה. ולפענ"ד לא קשה מידי כיון שלא אמרה בפירוש הן רק שאנו דנין על מחשבתה אמרינן הוכיח סופה על תחילתה שבודאי נטלתה הקידושין כדי לזורקן כמבואר בחולין דף ל"ט ותדמה לה להא דרשב"ג בקיבל מתנה ואמר התם דפליגי בשתק ולבסוף צווח ופירש"י בשתק בשעה שקיבל השטר ולבסוף צווח ואמר התם רשב"ג דאמרינן דהוכיח סופו על תחילתו ונראה דאפי' אחר כ"ד אמרינן הוכיח סופו על תחילתו רק כשהי' עסוקין באותו ענין או מחמת שהוא סמוך מאוד אזי אמרינן הוכיח סופו על תחילתו דאי דוקא תכ"ד מיירי א"כ אמאי פליגי רבנן עלי' בצווח תכ"ד הא בכל הקנינים אפי' במשיכה יכולין לחזור בהם תוך כ״ד כמבואר בח"מ סי' קצ"ה סעיף ו' וא"כ נהי נמי דלא אמרינן הוכיח סופו על תחילתו מ"מ כיון