קהלת יעקב (ליסא) סח

מבעי' לי' אם הוא מונח בחצר שלה שיהא הכלי קונה לה ומכ"ש לפי מה שנשאר בתיקו אי כליו של לוקח ברשות מוכר קונה וא"כ אי אמרינן דקונה א"כ אם הי' הכלי של המוכר אף שהוא מונח בחצר לוקח הי' יכול לקנות בו מן הלוקח וכיון דכעת הכלי של השותפין א"כ אף שהוא מונח בחצר הלוקח יד שניהם שווין בו ואין קונין זה מזו או דילמא כלים של לוקח ברשות מוכר לא קנה וא"כ יש לו ללוקח כח יותר מן המוכר שהכלי מונח ברשות שלו ושפיר קמבעי' לי' סלע של שניהם המונח בחצר האשה מאי בסלע דידה פשיטא לי' דמקודשת

והנה בס' המקנה הקשה על שיטת התוס' דאינה מקודשת כלל דהא בגיטין דף ע"ח קאמר הש"ס הי' מחצה על מחצה דאתיין תרווייהו בהדדי בתוך ד' אמות וא"כ אותן ד' אמות הוי של שניהם והוי כמו חצר השותפין ואפ"ה תנן דהיא מקודשת ואינה מקודשת ע"ש. ולפענ"ד לא קשה מידי דהא הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל שם הקשה על הא דאמרינן שניהם אינן יכולין לשמרו מגורשת ואינה מגורשת ופירשו בתוס' דהא דמגורשת כלל משום דשניהם ביחד יכולין לשמרו והקשה הרמב"ן ז"ל כיון דהדבר תלוי בשמירה כל מקום שצריך לשמירת הבעל אגיד גבי' הוא ואינה מגורשת כלל. ותירץ הר"ן ז"ל ולי נראה דכי פרכינן והא אגיד גבי' הוא היינו דוקא בגט יוצא מד' אמות שלו לתוך ד' אמות שלה שמקצת הגט בתוך שלו לגמרי אבל כאן כיון שהשמירה עושה רשות ומקום זה בין שניהם הוא מסתמא בעל משאיל לה מקום כיון שאינו מיוחד לו והיינו דבריש שמעתין דמוקמינן מחצה על מחצה כגון שהיו שניהם עומדין בתוך ד' אמות לא פרכינן והא אגיד בי' עכ"ל. ומדקדק הר"ן וכתב כיון שהשמירה עושה ולא אמר סתם כיון שהמקום בין שניהם הוא משאיל לה מקום מוכח דוקא בכה"ג שמקום השמירה אינו שלו וכן היכא דאתי תרווייהו בהדי הדדי הוי הטעם משום הד' אמות שאינן שלו לגמרי רק שחכמים תקנו שיהי' רשותו לענין קנין וכיון שאינן שלו לגמרי בודאי מהני סילוק שמסלק עצמו מן המקום ומשאיל לה המקום וממילא הוא שלה כיון שהמקום הוא בתוך ד' אמות וא"כ לא אגיד גבי' כלל משא"כ בח' אמות מצומצמות והגט יוצא בתוך ד' אמות שלו א"כ נהי דמסלק עצמו מן ד' אמות שלו מ"מ שלה אינן ובמה תקנה חצי הגט המונח ברשות שאינו שלה ואם ירצה לקנות הד"א ולזכות בהן לאשה כעין שכ' הר״ן בנדרים דף ל"א ראה ככר של הפקר ואמר ככר זה הקדש דאמר יזכה ד' אמות שלי להקדש ע"ש התם דוקא משום שהככר של הפקר הוא דמועיל משא"כ הגט דהגט הוא שלו וכי יוכל אדם לומר תקנה חצירו חפץ שלי להקדש לפיכך אף שהחצי מונח ברשות האשה אין לך אגיד גבי' גדול מזה ואינה מגורשת כלל ולפ"ז בחצר השותפין דחצי המקום שהקידושין מונחין עליו הוא של הבעל דחצר השותפין אין קונין זה מזה א"כ לא מהני מה שמסלק רשותו מן המקום ואף שמשאיל לה המקום מ"מ הא לענין קנין החצר שהחצר יזכה להמקבל המתנה שבתוכו בתורת חצר בודאי בעי קנין חזקה כמבואר בגיטין דאמר תיזול ותיחוד ותפתח וכמש"ל בסי' זה

והנה בח' אמות מצומצמות והכסף יוצא מתוך ד' אמות שלו לתוך ד' אמות שלה דמחצית הכסף לא יצא מרשותו נראה דאם אמר מנה זה שניהם יכולין לחזור בהן דאותו החצי המונח בד' אמות שלו הוי כלא נתן לה וא"כ לא נתן לה רק חמישים זוז ושניהם