קהלת יעקב (ליסא) סז

אמירת או כתיבת הבעל והיא נהנית במה שנטלה המעות ולענין נאמנות השליח בלא"ה לא מהני הריביי לשליחות וצריך עדים שעשאו שליח אלא ודאי בעינן נתינת המעות מיד הבעל ליד האשה או ההנאה תהי' מן הבעל לאשה תכ"ד דאז הוא המהנה אותה ולכך בעינן ריבוי לשליחות ואז הוי נתינת או אמירת השליח כמותו דאל"כ הוי טלי קידושיך מע"ג קרקע אלמא כל היכא דנתהנה באמירתו ולא זכתה מיד רק לאחר מכן אינה מקודשת דהוי עלי קידושיך מע"ג קרקע. כללא דמילתא דבעינן שיהא סמיך לדיבורו תיכף ההנאה מצידו כמו גבי גט ערק לה חרצי אבל אם ההנאה בא לאחר אמירתו הרי את מקודשת במאי שהוא כה בהמעות קידושין לא מהני דהוי טלי ואם הוא נתן לידה מקורם אף שההנאה לא בא סמוך לדיבורו רק במאי שהיא זכתה במעות קידושין כגון פקדון מ"מ מקודשת דלא הוי כטלי קידושיך מע"ג קרקע מאחר דהוא נתן לידה מקודם

שם לתוך חצרו. עיין ב״ש ס"ק ג' שהקשה הא הרמ"א בח"מ סימן ר' פסק דאפי' בשמירת הנותן חשיב כשמירת המקבל א"כ בשמירת המקדש סגי כו' ע"ש. והנה לפי מ״ש בספרי נה"מ שם דהא הכ' הרמ"א דמהני שמירת הנותן היינו דוקא בחצר המשתמרת רק שאינו משתמרת למקני' מפני שהפירות מעורבין עם פירות המוכר בחצר המוכר המושכר למקבל אזי מהני שמירת הנותן אבל בחצר שאינו משתמרת כלל לא מהני שמירת הנותן כיון שהמקבל אינו עומד בצידו עיי"ש לא קשה כלל על הרמ"א

סעיף ב' השאיל לו הבעל. עיין תוס' ב"ב דף פ״ו בד"ה כגון שהיה בעלה דלענין שיהי' המקום של בעלה נקנה לה שתהי' המקום קונה לה צריך קנין חזקה כדאמרינן בגיטין דף ע"ז תיזיל ותיחוד ותפתח ודוקא כשמשאיל לה המקום להניח שמה כלי שלה ותקנה בכלי שלה את החפץ לא ע"י החצר סגי בשאלה בלא קנין אבל לקנות המקום שיהי' שלה לקנות ע״י המקום עצמו את החפץ שמונח בו בעי קנין חזקה ועיין בספרי נה"מ סי' ר' ע"ש היטב

סעיף ג' היתה עומדות ברשות של שניהם ע"ש בב"ש ס"ק ד' וז"ל ולתוס' אינו מקודשת כלל עכ"ל. ועיין תוספו' קידושין דף ח' בד"ה הי' סלע שלה מקודשת שהקשו לפרש"י שפירש מטעם חצר דא"כ מאי בעי סלע של שניהם מאי הא בב"ב דף פ"ה מבואר דחצר השותפין אין קונין זה מזה. ולפענ"ד נראה ליישב פירש"י דהנה כאן לכאורה קשה הסלע הזה באיזה רשות הי' מונח דהא ודאי בתלוש איירי דאי במחובר ה"ל למימר חצר. אי ברשות הבעל או בחצר שאינו של שניהם א"כ קשה מדוע בסלע שלה מקודשת הא כליו של ליקח ברשות מוכר או בר"ה לא קנה ואי בסימטא או ברשות של שניהם א"כ הוי הסלע של שניהם כמו חצר של שותפין ואין קונין זה מזה וא"כ מאי קמבעי לי' סלע של שניהם מאי הא בודאי אינה מקודשת כקושיית התוס' כאן אע"כ מיירי כאן דהחצר הי' שלה רק שהסלע הי' קונה להמוכר כמו ללוקח א"כ מה"ת יהי' החצר קונה ללוקח יותר מלמוכר ולפ"ז י"ל בכלי של שותפים המונח בחצר הלוקח דיקנה להלוקח דהלוקח יש לו בה יותר מן המוכר דהמוכר אף שכל הכלי יהי' שלו לא תוכל הכלי לקנות לו דבר מן הלוקח דאז הו"ל כליו של לוקח ברשות מוכר משא"כ הלוקח אם תהי' כל הכלי שלו בודאי תקנה לו דהוי לי' כליו של לוקח ברשות לוקח וא"כ אף שהכלי הוא של שניהם קא