קהלת יעקב (ליסא) סג

להוציא ולהוציאם נתנו לידו כשנתנו ע"ד מקח והרי הוציא המעות ברשות כשקידש והוא פשוט ונכון

סי' כ"ט סעיף א' על מנת שתחזור לי אינה מקודשת. הנה התוס' והרא"ש כתבו הטעם שהוא גזירת חליפין וכן משמע בקידושין דף ו'. אמנם בהרמב"ם כתב הטעם וז"ל שאם החזירתה הרי לא נהנית ולכאורה אין לו הבנה שאם התנאי הי' לזון הרי נהנית בשימוש שנשתמשה בהכלי עד הזמן ונראה כוונתו אינה נהנית כלומר שאינה נהנית בכולה ודמי לחליפין שקונה כולו ומחזיר כולו ופי' התוס' ופי' הרמב"ם א' הוא ואם נתן לה ואמר ע"מ שתחזיר לאבי או לבני מסופק בספר המקנה הואיל ולא דמי לחליפין דבחליפין הדר למרי' קמא. ולפענ"ד נראה דאין כאן ספק דעיקר הקפידה הוא הואיל ויוציא מרשותו א"כ דמי לחליפין דהא כשהעדים מקנין בסודר שלהם מקנין מקודם לקונה דזכין לאדם שלא בפניו ומקנין אותו בשביל הקונה להמקנה כמבואר בב"י בסי' קצ"ה בשם תשובת הרמב"ן ע"ש ובודאי כשבעל הסודר מקנה הסודר להמקנה אומדנא דמוכח הוא שמקנה אותו להמקנה בשליחות הקונה ע"מ שיחזור לבעל הסודר וגם א"צ לראיה כי כן מסתבר דכשמקנה לאשה ע"מ שיצא אח"כ מרשותה לאחר גם כן לא הוי קידושין

שם כדי לקדשה בה תוך למ"ד. כתב בס' המקנה דאם נתנה לו הטבעת במתנה על מנת שיחזור ויקדשנה בה דאינה מקודשת ע"ש. ולפענ"ד נראה בפשיטות דמקודשת דדמי לאומר הנני נותן לך חפץ זה במתנה ע"מ שתקנה ממני איזה חפץ אחר בחפץ זה שנתתי לך במתנה דודאי מהני כמו בגט שהאשה נותנת לבעל הנייר במתנה שיכתוב עליו הגט ויחזור ויתן לה ויהי' שלה שהאשה יודעת לאקנוי' בכה"ג כמבואר בגיטין ד"כ ע"ב ע"ש

בהג"ה י"א דאם נתן לה במתנה ע"מ להחזיר ואמר לה בהנאה זו הוי קידושין ונראה דאפילו לא הי' החפץ שלו רק שנתנו לו גם כן במתנה ע"מ להחזיר אפ"ה הוי קידושין אפילו לא נתנו לו רשות בפירוש להשאיל דסתם מתנה ע"מ להחזיר יש לו רשות ליתן לאחרים ועיין בתוס' סוכה דף מ"א. אמנם שאר התנאים שכתב הרא"ש בודאי צריך דצריך שיתן המתנה סתם שיחזרהו דאז יכול להחזיר אימת שירצו כמבואר בח"מ סי' רמ"א דאם אמר ע"מ שתחזירהו מיד אין כאן קידושין דצריך שיהי' השימוש ש"פ דאם אין השימוש ש"פ במאי מקדשה. והנה בס' המקנה כתב דאם אמר בשכר הקישוט דאינה מקודשת דבשכירות כלים שייך ג"כ ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף והוי כמלוה ע"ש ודו"ק. ודין זה הוא אמת ונכון דבשכר שימוש משמעות לשונו הוא בהשכר שיגיע לו לשלם אחר שתשמש ובשכר זה שתתחייב לו תהא מקודשת והשכר הוא מלוה. אמנם מה שהצריך בס' המקנה שיאמר לה בהאי הנאה מה שהיתה צריכה לפייס לאחד וליתן לו פרוטה שיבקש ממנו שיתן לו תכשיט זה להתקשט בו זמן מה

ולפענ"ד נראה דכשאמר לה בהנאת קישוט גם כן מקודשת דהשיטה מקובצת פרק האומנין כ' הביאותיו בספרי נה"מ דכשמשכיר לו חמור חשיב כמחייב עצמו להשכיר לו החמור ובאומר לו חמור סתם שיעבד כל נכסיו ליתן לו חמור ובאומר חמור זה שיעבד לו חמור זה אפי' הנבילה לקנות לו חמור אחר וכיון דקונה החפץ שיהי' למשועבד לשמש בו הרי נקנה לה במשיכה זו מהמקדש שיהי' החפץ משועבד לו לשמש בו ואין יכול לחזור בו נתינת כסף ממש הוא ול"ד לפועל שאין לה קנין