קהלת יעקב (ליסא) סב

דאינה מקודשת בדלא ידעה אף שבאפר ש"פ ולכאורה קשה אמאי אינה מקודשת נימא מדלא שאלה בודאי לא הקפידה

אמנם באמת הדבר נכון דהא כיון דאסור לכתחילה לקדש באיסורי הנאה א"כ יש לומר דבודאי לא נתרצית על איסורי הנאה והא דלא שאלה היינו משום דסברא דמסתמא לא עשה איסור לקדש באיסורי הנאה ולכך הוי מקח טעות ולפ"ז לא קשה כלל קו' השעה"מ על התוספת הנ"ל דמיירי בדלא ידעה מהא דאיתא בבכורות דף י"א דאי כר"י תתקדש בפטר חמור במאי דביני וביני. ואמאי הא לא ידעה וא"כ הוי מקח טעות ע"ש. אמנם לפמ"ש ניחא דהנה הא דאמר ר"י פטר חמור אסור בהנאה היינו לעבודה דאסור לעבוד בפטר חמור אולם למכרו לענין מה דביני וביני אפילו ר"י מתיר למכרו דהא מדמי לה הש"ס למעשר שני ובמעשר שני סבירא לר"י בהדיא דמותר למכרו ועיין בר"ש פרק א' דמסכת מע"ש וא"כ שפיר פריך הש"ס לר"י תתקדש במה דביני וביני וא"ל דהוי מום במקח כיון דלא ידעה שהוא פטר חמור. ז"א דהא כיון דמותר למכרו ולקדש בו אשה אפילו לכתחילה א"כ ה"ל לשאול שמא הוא פטר חמור וכיון דלא שאלה סברה וקבלה והא דקאמר התם אשה יודעת היינו דלא ניחוש שמא תבוא לידי מכשול לאחר שיודיע לה שהוא מע"ש או פ"ח ע"ז אמרינן אשה יודעת להזהר

עוד תמהו עצמם הח"מ והב"ש בהא דחמץ דרבנן ושעות דאורייתא או להיפך דהוי ספק קידושין איזה ספק הוא. נראה דהספק הוא בחמץ דרבנן ושעות דאורייתא להטור מותר להשהותו והרבה פוסקים ס"ל דדבר הגורם לממון כממון דמי ואפילו אותן דסברי דנוקשה אסור להשהותו ומוכיחין לה מהא דקתני שיאור ישרף מ"מ מוכח דאינו אלא בשריפה ומותר ליהנות באפרן וה"ה בחמץ דאורייתא ושעות דרבנן מותר לשרפו ולשהות האפר כמ"ש בספרי מק"ח סימן תמ"ה ע"ש ולכך הוי ספק מקודשת כנלענ"ד

סעיף כ"ב וקידש בדמיהן מקודשת. עיין ב"ש ס"ק נ"ח שהקשה על הא דכתב הרא"ש דאם ידע הלוקח שהוא איסורי הנאה אמרינן דהמעות מתנה למה לא נימא דהמעות פקדון כמו בהכיר בה שאינו שלו ע"ש. ולפענ"ד נראה דדוקא בהכיר בו שאינו שלו דלא שוה מידי כיון דצריך לשלם להנגזל הקרן והפירות וכן במקדש אחותו דלא תפסי כלל פליגי רב ושמואל אי המעות פקדון או מתנה אבל באיסורי הנאה דאפי' בקידש אשה באיסורי הנאה גופייהו הקשו התוספת והפוסקים דלהוי קידושין כיון שאפרן מותר וכן מותר בשלא כדרך הנאתן ועיין במה שתירצו ובמכר כ"ע מודים שהלוקח ידע די"ל דאדעתא דאפר ושלא כדרך הנאתן ולא שייך לומר הדמים מודיעין דלא אמרינן הדמים מודיעין רק כשיש לספק בין שני דברים מה הי' דעת הלוקח לקנות כגון צמד ובקר וכן בכר וחביות וכן בשור ונמצא נגחן דהספק הוא אם זבין הוא לשחיטה או לחרישה אבל כשא"א לספק כלל רק שהוא יותר מכדי שהדעת טועה אמרינן דזבין לזה ומכ"ש באיסורי הנאה די"ל שיש לו בע"ח עכו"ם שיתפסם בחובו והוא יופטר מליתן ממון אחר כמש"ל. והרשב"א כתב בסוכה דף ל"ו דאיסור הנאה חשיב שלו ועיין מש"ל דיש לו תועלת כל זמן שעומד אצלו במה שהוא שלו ולזה י"ל דלהכי זבין כשידע שהוא איסור הנאה ולקחו במעות כנלענ"ד. ובספר המקנה כתב הטעם דאפילו למ"ד המעות פקדון מ"מ הא דאמר בש״ס והא דלא אמר לפקדון סבר לה מקבל מנאי ע"ש וכיון דלהטעותו בא ע"כ סובר וקיבל שהמוכר יכול