קהלת יעקב (ליסא) נט

סעיף ט"ו התקדשי לי בשכר מלאכה. הנה ממ"ש הרמ"א שאם הכלי עדין אצלו לכ"ע מקודשת וכי' מוכח דהמחלוקת שהביא המחבר מיירי שאין הכלי בידו אין לומר הפי' דהיינו שכבר החזיר הכלי להאשה א"כ אין תלוי כלל במ"ש הב"ש בישנה לשכירות מתחילה ועד סוף או אינה אלא לבסוף דאפילו אי אינה אלא לבסוף הוי מלוה וכן הקשה הב"ש בס"ק מ' להקשות על הסוגיא אלא ע"כ צ"ל דהמחלוקת שהביא המחבר סובר הרמ"א דמיירי כמ״ש הש"מ ב"ק בשם התוס' דהיינו שעושה מלאכה בבית האשה אז הדבר תלוי שפיר דאי ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף כל פרוטה נעשה מלוה ואי אינה אלא בסוף תיכף כשגמר את המלאכה ונשאר הכלי שנגמר בביתה ונגמרו תיכף הקידושין תיכף כשמתחיל החיוב מתחיל הקידושין ולא חשיב מלוה משא"כ כשישנו מתחילה ועד סוף נעשה השכר מלוה קודם גמר הקידושין. והנה הב"ש בס"ק ל"ח כתב בשם התוספת דאפילו אמר בהנאת מחילת המלוה אינה מקודשת ומביא ראי' מהתוספת דף צ"ט שכתבו וז"ל ואור"י דסברא הוא וכו' וסיים דמוכח מדבריהם דמיירי שאמר בהנאת מחילת מלוה דהא כתבו זה לדברי האומר אין אומן קונה וכו'. ודבריו הן מקושי' הבנה דע"כ כונתו דבלא הנאת מחילת מלוה בלא"ה אינה מקודשת במלוה דמלוה להוצאה נתנה. והוא תמוה חדא דהא משמע שם בדף צ"ט דאפילו אי פליגי דר"מ סבר דהמקדש במלוה מקודשת הקשה הש"ס במאי מקדשה עיי"ש ואפשר יש לרחוק בדבריו דכיון שכתבו התוספת הטעם משום דכ"ז שא"י לתבעו בדין אין חשוב כנותן לה כלום ע"ש דכ"ז שא"י לתובעו בדין אין שם מלוה עליו כלל וממילא דה"ה בהנאת מחילת מלוה לא מהני. והטעם נראה דדמי להא שכתב הרמ"א בח"מ סי' ר"ט סעיף ד' דמוחל מה שיתחייב לא מהני וא"כ ה"נ כיון שאין מתחיל החיוב עד החזרה לא מהני מחילה הקודמות

סעיף י"ו כדי שלא להתבייש. עיין ב"ש ס"ק מ"ד שהקשה בהא דקיי"ל דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש וכו'. והנה לפי מ״ש הש"ך בח"מ סי' שנ"ח ס"ק א' דדוקא ביאוש שהוא בע"כ לא הוי יאוש אבל במתנה שהוא מרצונו מהני גילוי דעת אף למפרע לק"מ ושפיר בעינן לטעמא דמשום כיסיפא דאל"ה הוי מקודשת למפרע. אך קשה לי דהא קיי"ל בקידשה בשט"ח דאחרים דאינה מקודשת מטעם דאשה לא סמכה דעתה שמח ימחול ובודאי אפילו גבתה המעות אח"כ דאינה מקודשת כיון דבשעת קידושין לא סמכה דעתה מדלא חלקו בש"ס ופוסקים וא"כ הכא דקידשה בחפץ של אחר שלא מדעתו והאשה ידעה שהיא של אחרים רק אח"כ באו הבעלים ואמרו כלך אצל יפות ודאי דבשעת קידושין לא סמכה דעתה דשמא לא יאמר הבעה"ב כלך אצל יפות והאיך אפשר לומר דמקודשת לכן נלפענ"ד דלא בעינן טעמא דכיסופא רק לענין אם מקדשה מחדש אחר שאמר כלך אצל יפות א"נ שבא הבעה"ב בשעת נתינה ואמר כלך אצל יפות אבל למפרע בודאי אינה מקודשת אפילו בלא טעמא דכיסופא. והא דכתב הריטב"א הובא בב"ש ס"ק ג' דאם משתיק הנגזל אח"כ דמקודשת להבא. נראה דשם הטעם דחשיב כמו בחזר ולקחה מבעלים הראשונים בב"מ דף ט"ז דחשיב סמכא דעתי' עיי"ש משא"כ הכא דמיירי שהאשה ידעה שהוא של אחר ובהכיר בה שאינו שלו לא מהני חזר ולקחה כמבואר בח"מ סי' שע"ד עיי"ש. והב"ש בס"ק מ״ד מוקי לה ביש לו חלק וכתב בספר המקנה דהטעם דאחין שחלקו לקוחות הן ושוב אין לומר משום