קהלת יעקב (ליסא) נז

אלא מדרבנן לכן נראה דהב"ד צריכין להגבות להבת קודם שאוכלין בתרומה וכיון שכבר הגביהו העבר להבת דבודאי העבד ישאר להבת לעולם למוכרו וליתנו במתנה כאדם העושה בלי שום מוחה חשיב קנין כספו מדאורייתא תדע דהא ודאי הקונה חפץ ועשה משיכה ועדיין לא נתן המעות וקידש בו אשה דודאי מקודשת וקידושי שני לא תפסי בה דאלת"ה האיך עשו חז"ל תקנה כזו לומר משיכה קונה שיוכל לבוא להרבות ממזרים אלא ודאי דקנין דרנן חשיב כהפקר דלאחר שבא ליד זוכה הוי שלו וכן אפי' לטעם השני שכתבתי דחשיב כיאוש אפי' שלא מדעת יאוש כי האי שבודאי לא יצא מיד הזוכה אפי' שלא מדעת מהני כמש"ל. ולפ"ז נראה בשקלים שמקבלין מקטנים דודאי אין הקידושין של קטנים כלום אף מדרבנן קודם שהגיעו לעונת נדרים רק שמקנין את השקלים להגזברים ע"מ להקנותן להקדש דקנין ע"מ להקנות מהני בנדרים דף מ"ח ואף דהקטן א"י להקנות להגזבר רק מדרבנן מ"מ בשקלים שהגזבר קונה בעד המעות קרבנות נקנין מדאורייתא להציבור דאפי' בגזילה אם גזלו מהקטן ועשו שינוי מעשה ודאי קנו דהם ולא שינוייהם כתיב ומכ"ש כשלקחו מקטנים במתנה אדעתא שיהי' שלהן בהיתר שחז"ל התירו לקבל מתנה מפעוטות ועשו שינוי דודאי קונה דלא גרע מגזל ולפ"ז לא קשה כלל מהא דלא ליקני אינש אתרוג ביומא טבא לינוקא דהתם כיון שהדבר בעין וכיון שהקטן אינו מקנה רק מדרבנן א"כ מדאורייתא האתרוג גזל הוא בידו ולא יוכל לצאת בו מדאורייתא כיון דהאתרוג הוא בעין וא"ל כיון דמדרבנן הוא של הגדול א"כ אתייאש הקטן מן האתרוג כנ"ל הא בקטן לא מהני יאוש דאין יאוש לקטן כמבואר בב"מ דף כ"ב ע"ב. ואף לפי תירוץ הראשון ג"כ לא קשה דאף דקנין דרבנן הוי הפקר דאורייתא מ"מ לא שייך קנין דרבנן רק בהגיע לעונת הפעוטות דמקנה מדרבנן וכבר כ' הרשב"א בסוכה מ"ו דינוקא היינו בתינוק שהוא פחות מפעוטות ואפי' אם נימא דלא כרשב"א דאפי' ביותר מפעוטות אסור ליתן לו ג"כ א״ש דהא הרשב"א הקשה דאם א"י להחזיר לא נתקיים התנאי ובטלה המתנה ותי' כיון דהתנאי הי' שיחזור הקטן ויקנה לו וכיון שהקטן א"י להקנות הוי כתנאי שא"י להקנות בסופו שהתנאי בטל והמעשה קיים ואף אם לא יחזור הקטן ויקנה בחזרה המתנה קיימת ולפ"ז א"ש דאף שאם הפעוטות מקנין מהני מטעם הפקר ב״ד מ"מ כיון שהם אינן בני קנין מן התורה חשוב כתנאי שא"י לקיימן בסופו דהמעשה קיים והקטן כשמחזיר סובר דמחויב להחזיר מן הדין וא"כ מה שמחזיר הוי מחילה בטעות ומחילה בטעות אפי' בגדול לאו כלום הוא. ולפי הנ"ל נראה דבגזל אחר יאוש אף שקונה מדרבנן מ"מ כיון דרחמנא עקרו קנין הגזלן כיון דבאיסורא אתי לידי' אין חשוב קנין כספו מדאורייתא משום דלא אמרינן רק הפקר ב"ד הפקר מדאורייתא כנ"ל ובמעמ"ש כיון דלא אתי ליד האשה עדיין הן מטעם הראשון דחשיב הפקר ולא קנין הן מטעם הב' דחשיב כיאוש כ"ז דלא אתי ליד הזוכה לא זכתה בו האשה ואינה מקודשת רק מדרבנן כנלענ"ד

שם במעמד שלשתן ה"ז מקודשת וי"א שאינה מקודשת. המחלוקת תליא אי יכולין למחול אחר שמכר במעמ"ש עיין ב"ש שהקשה דבח"מ פסק בסתם דא"י למחול ותי' דלענין איסור חיישינן לדעת הפוסקים דס"ל דיכול למחול. ולפע״נד לא נהירא דכיון שלדברי הב"י הדין פשוט והטועה בזה חשיב כטועה בדבר משנה וחוזר ויכול להוציא ממנו בדין חשיב ממון שלו ממש כמבואר בב"מ