קהלת יעקב (ליסא) נו

דאמרו בגיטין דף ל"ו ע"ב דיליף מהקישא דמה אבות מנחילין אף הב"ד וכו' מ"מ כיון שיכולין לזכות לאחר בע"כ דנותן להמקבל שווין בזה להאבות המנחילין לכל מי שירצה. ובזה יישבתי קו' התוס' בסוכה ר"פ לולב הגזול בהא דהקשו בהאי סבתא דמשום תקנת מריש יוצאין בדבר דאוריי' ובשינוי השם בלולב דקונה מדרבנן ואיך יוצא וחלקתי בין סוכה דיוצא גם בהפקר רק שלא יהי' גזול ולהכי יוצא אף שלא קנאו בהפקר ב"ד כיון דאתי לידי' באיסורא משא"כ לולב דבעינן שיהי' שלו וכיון דרחמנא מיעטי' שלא יקנה הגזלן מהפקר כיון דאתי לידי' באיסורא ממילא אין קנין לגזלן רק מדרבנן. והנה בשער המלך ה' שקלים הקשה בהא דמקבלין שקלים מן הקטנים ובלבד שיהי' מוסרן לציבור דהא מדאוריי' לאו בני הקנאה נינהו ובהדיא פסק בה' לולב דאין נותנין אותו לקטן שהקטן קונה ואינו מקנה ואם החזירו אינו מוחזר

לכן נלענ"ד הטעם דקנין דרבנן מהני למילי דאורייתא דתרומת הדשן כתב בהא דיבמות דף ל"ז בסוגיא דספק ויבם דאמרי' דקם דינא דאיכא אף ממ"נ דהוא מטעם יאוש כיון דכבר זכה בדין נתיאשו הבעלים והש"ס מדמה אותו לאבידה כדרך שדימהו בחד דאתי מכח ד' כל שלא יכול להוציאו מראשון ע"פ דין איכא יאוש וא"כ בדבר שבממון כיון דרבנן זיכו חפץ של ראובן לשמעון ממילא יש יאוש לראובן וכיון דבהתירא אתי לידי' מועיל היאוש כמו יאוש דאבידה וממילא בנתן מעות ולא משך וקידש המוכר בהמעות שכ' רש"י בב"מ דף מ"ח דלר"י הוי קידושי תורה אף דהלוקח יכול לחזור בו מ"מ כיון דמדאורייתא הם של ראובן וחז"ל עדיין לא הפקיעו אותה שהלוקח עדיין לא חזר בו מקודשת מדאורייתא. ועוד דהתוס' פרק המפקיד דף מ"ג כתבו דחז"ל לא הפקיעו קנין המעות של המוכר ויכול ליתן מעות אחרים ואם קידש המוכר בהחפץ נראה דלא כדברי המשל"מ פ"ה מהלכות אישות דאם אחר כך קבלה קידושין מאחר דהוי ספק קידושין משניהם ע"ש

ולפענ״ד נראה כיון דהמוכר כבר חזר מהמקח כשקידש בו את האשם והקנהו להאשה בתורת קידושין והאשה כבר קנתה את החפץ מדרבנן איכא יאוש מהלוקח ואף דהוי יאוש שלא מדעת קונה כמו שטפה נהר דשום אדם א"י לזכות בו ואם קידשה בשט"ח דאחרים דלא קנתה מדאורייתא החוב אפי' למ"ד מקודשת אינו אלא מדרבנן דלא שייך יאוש בשט"ח שיזכה הלוקח מחמת היאוש ומ"מ שמין את הנייר כמה הוא שוה לצור דבכה"ג קנו מדאורייתא עיין בספרי נה"מ סי' ס"ה ס"ק י"ח ועמ"ש סי' זה סעיף י"ב מה הוא לצור. והא דמבואר ברמב"ם פ"ה מה' תרומות כהן שמכר פרה לישראל ולקח הדמים והלוקח לא משך דאסור להאכילה תרומם דמדאורייתא מעות קונות ואם מכר ישראל לכהן אע"פ שנתן הדמים לא תאכל בתרומה עד שימשוך נראה דהטעם בכהן שמכר פרה לישראל כיון דמדאורייתא הפרה של ישראל הלוקח והלוקח עדיין לא נתייאש מהפרה שהמוכר עדיין לא חזר מהמקח וא"כ עדיין לא הפקיעו חכמים את המקח ובודאי אסור להאכילה תרומה כיון שאין דעתו לחזור להלוקח בודאי לא יעבור במי שפרע וישראל שמכר פרה לכהן אסור מחשש דשמא יחזרו בהן וחז"ל בטלו הקנין למפרע כשחוזרין בהן ונמצא שאכל פרתו של ישראל תרומה והא דיבמות דף ס"ו בהא דהבת מאכיל והבן אינו מאכיל וקאמר בנכסים מועטין ואיכא בן בהדי בת דאמרינן ממ"נ אי האי דמיעברא בן לא עדיף מהאי דקאי ולכאורה קשה הא מזונות הבת אינו אלא