קהלת יעקב (ליסא) נה

כה"ג אבל כשמקדשה במשכון שתהיה יכולה לגבות מהמשכון שדעתה על כל החוב לגבות מהמשכון דמי החוב אינה מקודשת דבכה"ג אינו יכול למכרו ג"כ דכיון שצריך קודם גוביינא לתבוע מקודם להלוה דנכסי דבר אינש אינו רק ערבון ואחר אינו יכול לתבוע להלוה דמצי אמר לי' לאו בע"ד דידי את ומזה נ"ל דזה אף דאין השואל רשאי להשאיל מ"מ המשכון יכול להשכינו לאחר כיון דיש לו קנין גמור בגוף המשכון יכול למכור קנין זה כמו במוכר לפירות כמבואר בח"מ סי' רי"א ע"ש

ועוד נראה לפענ"ד דבסעיף ח' גבי התקדשי בשטר של אחר דשמין את הנייר דיכולין לשום בשט"ח כפי מה ששוה למכור השט"ח למלוה להחזיק הנייר דזה נקרא מכירה לצור לפמ"ש התוספת הנ"ל בכתובות דיש לו מכירה מדאורייתא לזה כנלענ"ד אבל בשט"ח של עצמה כיון שמוחל לה גם המלוה שוב אין השטר שוה כלום בשלמא בשט"ח של אחרים כשמקבלת השטר יש לה הנאה מחודשת שיכולה למכרו על האופן שכתב בתוס' בסך רב משא"כ שט"ח שלה כשנמחל שיעבודו אינה יכולה ליקח שוב שום ממון

שם אבל מגוי אינה מקודשת. עיין ב"ש שמקשה מ״ש מגזל. ולפענ"ד לא קשה כלל דדוקא כשרצה לגזלו שגזילה ג"כ בעי קנין וכיון שקנאו בגזילה ובישראל חייב בהשבה במ"ע דהשב תשיבם. אבל לעכו"ם ליכא עשה דהשב ואינו ניתן להשבון לכך יכול לקדש בו אבל כשאינם רוצין לגזול כלל רק בתורת קנין של היתר וכיון שאינו קונה אינו יכול לקדש בו וראי' לזה מפסחים דף ל"א דחשיב חמצו של עכו"ם אף דהפקעת הלואה ושאלה דבהתירא אתי לידיה מותר מ"מ חשיב רק כשיעבוד כיון שאינו רוצה לגזול

סעיף י"ג במעמד שלשתן ה"ז מקודשת. עיין ב"ש ס"ק ל״ה שהביא מחלוקת הפוסקים אי מקודשת מדאוריי' או מדרבנן דאיכא דס"ל דכיון דהוא רק תקנתא דרבנן אינה אלא מדרבנן ואיכא דס"ל דכיון שנקנה לה המעות מדרבנן וזכתה בהפקר ב"ד מקודשת מדאורייתא וכן הוא מחלוקת בגזל אחר יאוש דהרא"ש דס"ל יאוש קונה מדרבנן הובא בב"ש ס"ק ו' עיי"ש והב"י הובא שם מחלק דגזל אחר יאוש אע"ג דזוכה מדרבנן מ"מ מדאורייתא צריך לחזור א"נ מקדש אותה בדבר שאינו שלו מדאורייתא. ולכאורה הדברים תמוהין דהא במעמ"ש ג"כ כיון דלא קנתה מדאורייתא ולא חשוב מה"ת תהיה מקודשת מדאורייתא

ולהסביר דברי הב"י דהנה התוספת בב"ק דף ס"ט כתבו דיאוש אע"ג דלא קנה מ"מ הפקר הוא וכל המחזיק בו זכה רק שאסור לזכות בו משום שצריכה הוא לגזלן ולפטור עצמו מהנגזל והגזלן אינו קונה דבאיסורא אתי לידי'. ולפ"ז א״ש דמע"ש כיון דהפקר ב"ד הפקר מדאורייתא וכיון דזכתה ע"י הפקר ב"ד מקודשת מדאורייתא משא"כ בגזל אחר יאוש לא שייך לומר הפקר ב"ד הפקר דהא בלא"ה הפקר הוא דהא הנגזל בעצמו הפקירו ביאוש רק דרחמנא גזר שלא יהי' יכול לקנותו מן ההפקר וא"כ לא שייך לומר שזוכה בהפקר ב"ד כיון שלא מצינו שרבנן עקרו גזירת רחמנא שגזרה שהגזלן לא יקנה מהפקר כיון דאתי לידיה באיסורא. ובעיקר הדין העלתי בספרי מקור חיים דהפקר ב"ד לא הוי רק הפקר דאורייתא ואם המקבל עושה בו זכיי' מדאוריי' כגון בידו או בחצירו דמהני בהפקר קונה מדאוריי' משא"כ במעמ"ש אין להמקבל רק קנין דרבנן דלא אמרו קנין דרבנן רק הפקר ב"ד הפקר אף להך לישנא