קהלת יעקב (ליסא) נג

לה הנאה מחודשת שהיתה צריכה ליתן פרוטה לא' שיבקש עבורה שימחול לה המלוה ומקדשה באותה ההנאה ולפ"ז לדידן דצ"ל בהנאת מחילת מלוה אפילו אם מקדשה בשט"ח דידה בכומ״ס אינה מקודשת דאינו נותן לה הנאה מחודשת וצריך לומר לה הרי את מקודשת לי בהנאת הקנין בכומ"ס השוה פרוטה דאז יש לה הנאה מחודשת ומקודשת

שם אפילו החזיר השטר ויש בו ש"פ. טעם המחלוקת שבין המחבר דס"ל דדוקא כשאמר התקדשי בשטר שמין הנייר אבל כשאמר התקדשי במלוה לא מהני שומת השטר אם יש בו ש"פ. נראה דהנה יש שני טעמים בהא דמהני כשמקדש במלוה דידה כשיש בשט"ח דידה ש"פ אף דהשטר של לוה היא והנייר שלה טעם אחד דאמרי' אקניתי' לבעל הנייר בכדי להתקדש כמו קידשה בגזל דידה. ב' כיון שהשטר חשיב כמשכון על פרוטה שבמלוה ודמי למלוה שיש עליה משכון והחזיר המשכון דמקודשת. אח"כ מצאתי בספר המקנה שכתב כן וזהו טעם היש מחמירין דכיון דהנייר חשוב כמשכון על הפרוטה שבמלוה אין חילוק דאפילו לא הזכיר לו השטר רק המלוה ואפי' לא כתב ומסר דלא נקנה לה החוב מ"מ כיון דהשטר חשוב כמשכון על פרוטה שבמלוה וכשהחזיר הנייר הוי כהחזיר המשכון ומקודשת דאף שקדשה בכל המלוה חשוב כמלוה ופרוטה דדעתה על הפרוטה ומקודשת ובזה נסתלק קושיית הב"ש בס"ק כ"א והמחבר ס"ל דאין הנייר חשוב כמשכון תדע דאם נאבד השטר אינו מנכה לה שווי הנייר רק הנייר שלה היא והוא אינו תופס למשכון כלל א"נ דחשוב כמשכון מ"מ כיון דאי מקדשה בכל המלוה אף שיש משכון על פרוטה לא חשוב כמלוה ופרוטה כיון דהפרוטה ג"כ מלוה הוא רק שיש עלי' משכון ולכך ס"ל להמחבר טעם הראשון דאקנוי' אקני לי' הנייר כדי שתקדש בו וא"כ הנייר שלו לגמרי הוא ולכך כשהזכיר לה את השטר מקודשת. ונראה דאפי' לא הי' בכתיבה ומסירה מקודשת כיון דקידשה בהנייר של השטר אפי' אמר ג"כ בהמלוה חשיב כמלוה ופרוטה ממש כיון דאקנוי' אקני לי' הנייר ולכך מקודשת אבל כשלא הזכיר לה השטר הרי אינה מקדשה רק בהמלוה ולכך אינה מקודשת אפי' החזיר השטר דכיון שלא הזכיר השטר לא אקניתי' לי' וגם הוא לא הי' דעתו כלל לקדשה בשטר ואף שהקנה לה החוב בכומ"ס וכ' קני לך איהו וכל שיעבודא דבי' והרי הקנה לה השטר ג"כ מ"מ כיון דבשעה שאמר ה"א מקודשת לא הזכיר השטר ממילא משמע דמקדשה רק בהמלוה והשטר נשאר ממילא לה דהא הנייר בלא"ה דידה הוא וממילא לא אקניתי' להבעל הנייר להתקדש בו וכשמקדשה בשט"ח דשמין הנייר עיין בסעיף י"ב מ"ש בשיעור שומת הנייר

סעיף י' משום ריבית. עיין ב"ש ס"ק כ"ו שכתב וז"ל ורש"י פירש על המקשן שהקשה ריבית מעליותא הוא דהקשה ואמאי קרו ליה הערמת ריבית משמע מדלא הקשה למה היא מקודשת כו' מזה ראיה דרש"י ס"ל דהמקדש בר"ק מקודשת כו' מיהו י"ל דדוקא כשלקח ממנה הר״ק ומקדש בהם כו' ודבריו תמוהין דמרש"י ודאי מוכח דאפילו לא לקח עדיין הר"ק רק שמקדשה בחוב הרבית שחייבת לו הוי קידושין למ"ד המקדש במלוה מקודשת דהא פריך שם ועוד הא מלוה הוא ולא מקשה דהא אינה חייבת לו כלל דר"ק יוצאה בדיינין ואפילו מלוה אינה. לכן נראה לחלק דודאי אחר שכלה זמן ההלואה שכבר חייבת לו הדינר של ריבית ודאי שאינה חשוב אפי' כמלוה ואינה מקודשת אפי' למ"ד המקדש במלוה מקודשת וכן אפי' הי'