קהלת יעקב (ליסא) נא

שאמר הרי יש בתוכו ד' דינרים. ולפי מ״ש נראה דאם לא אמר התקדשי לי בד' זוזין רק הרי יש בתוכו ד' דינרין א"כ לא חזר כלל מן החפץ וא"כ מקודשת מטעמא דשמואל דשמא ש"פ במדי וכיון דרצונה להתקדש אם יתן לה גוף החפץ וגם ישלים לה עד שיהא ש"פ בכאן וכיון דהשלים לה מקודשת מספק מחשש דשמואל והוי כאלו אמר לה הרי את מקודשת במנה ונתן לה דינר אבל אם נאמר דליתא לדשמואל אינה מקודשת כלל דהא לא נתן לה מאומה ולא חשיב כלל כקידושין בתנאי וא"כ כיון שלא אמר מחדש התקדשי אינה מקודשת דהא צריך להיות קידושין חדשים ואנן דקיי"ל כשמואל מקודשת מספק אף בלא אמר התקדשי מחדש דהוי כאלו אמר הרי את מקודשת במנה ונתן לה דינר דמקודשת וישלים

שם ושתקה והחזיקה המעות. ע' ב"ש ס"ק ט"ז באם אמרה הן מביא מחלוקת הפוסקים ומוכיח בגזל ולא נתייאשו הבעלים כששניהם מקדישין מהני וכבר השיגו בספר הפלאה ובודאי הסברא נותנת דשניהם ג"כ א"י להקדיש. אמנם לגזלן עצמו הוכיח בס' הפלאה דודאי יכול הנגזל להקנות מהא דקידשה בגזל דידה ואמרה הן או בשדוך דמקודשת מטעם דודאי נתנה לו במתנה לגזלן כדי שיהי' יכול לקדשה אלמא דהנגזל יכול להקנות להגזלן ע"ש. ולבבי לא כן ידמה דודאי יכול הנגזל למחול להגזלן הגזילה כמבואר בב"ק מחל לו על הקרן וכו' ומדלא מחלק בין גזל חפץ בין גזל מעות משמע דאפילו בגזל חפץ מהני מחילה כמבואר בש"ך סי' רמ"א ס"ק ד' דמהני מחילה לתביעה שיש לו עליו וכ"ש בגזילה דקני לי' לגזילה רק שנתחייב להשיב לי' בעיני' משום מצות השבה דכתיב והשיב את הגזילה כאשר גזל ודאי דיכול למחול הנגזל לגזלן אבל דרך הקנאה שמקנה הנגזל להגזלן חליפין חפץ אחר לא מהני ולכך אינה מקודשת כאן דהוי הקנאה וכעין שכתב השיטה מקובצת ב"מ דף כ' ד"ה אביי לטעמי' בשם הריטב"א דאף דמהני מחילה בהלואה מ"מ כשכותב לו המלוה שטר מכירה על השט"ח שלו להלוה בעינן קנין כומ"ס ה"נ בזה כל שהוא דרך הקנאת חליפין א"י להקנות כיון שהוא אינו ברשותו משא"כ בקידשה בגזל דידה שהיא מוחלת לו הגזילה שגזל ממנה ודאי שיכול לקדש אותה. ומ"ש הב"ש כיון דאודית לי' הוי כפקדון לא נהירא דדוקא כשהודה לו ורוצה להשיב לו מיחשב כפקדון אבל כשאינו רוצה להשיב גוף הגזילה רק ליתן דבר אחר בעד הגזילה לא חשיב כהשבה דלא גרע מחמס וה"נ דכוותי' כיון שלא רצתה להשיב רק להקנות עצמה בעד הגזילה לא חשיב כפקדון

סעיף ז' ה"א מקודשת במלוה. הרמב"ם פסק ג"כ דהמקדש במלוה אינה מקודשת ובמכר פסק דקונה במלוה. ותמהו כלם דהא בקידושין דף מ״ו מוכח דמכר ג"כ אינו קונה במלוה. ולפענ"ד נראה ליישב דודאי אם דמי המלוה שוין כל דמי המקח והלוה מגבהו מטלטלין בחוב זה ודאי קנה אף שלא משך דהא פרעון במעות בע"כ שמי' פרעון כמבואר סי' ק"ך סעיף ב' דאם א"ל הלוה הילך מעותיך ולא רצה לקבלם וזרקו לפניו דאם הוא במקום שהמליה משתמרת שם דפטור הלוה ובודאי אפי' הוא חוץ לד' אמות או בחצר חבירו שאין מקום זכי' להמלוה נפטר הלוה ויצא מרשות הלוה ומ"מ בודאי זכה בו המלוה דודאי אין המעות הפקר להיות כל המחזיק בהן זכה בו והטעם כיון שכבר נשתעבדו להמלוה ובפירעון זה נסתלק השיעבוד משאר נכסים רק ע"ז והלוה נתנו לגוביינא זכה בו ואפי' אם נאמר דבע"כ