קהלת יעקב (ליסא) מט

ולפענ"ד נראה דיש לפרש בפשיטות כגון שקידשה בחפץ הגזול בהנאת שימוש לזמן והחפץ ישאר שלו וכיון דלא נשתנה הרשות של גוף הגזילה והגוף הגזילה ברשות הגזלן קיימא ממילא אי יאוש כדי לא קנה לא נתן לה כלום דהא נתן לה דבר שאינו שלו וראי' דאם עומד לשכר מבואר בסי' שס"ג דחייב להחזיר והא דאם השתמש בה הוא פטור מלשלם אינו מטעם קנין אלא משום גזילה ופטור משום תק"ה אבל אי יאוש כדי קנה ממילא הכל שלו ושפיר מקודשת בהנאת שימוש דמקדשה בדבר שהוא שלו וכיון דיאוש קונה מדרבנן לכך מקודשת מדרבנן. ומ"ש הב"ש דהוי ספק קידושין קשה לי כיון דיאוש לבד הוא ספק והדין בספק ממון דמוקמינן לו בחזקת מרא קמא והוא של הנגזל דתפיסה אחר שנולד הספק לא מהני א"כ במה תתקדש הא בב"מ בסוגיא דתקפו כהן אמרינן דאם תקפו כהן מוציאין חשיב כאלו הוא ודאי דבעל אפילו לענין מעשר דאיסורא הוא משוינן אותו לודאי ולא לספק ע"ש וה"נ דכותי' ממש הוא

סעיף ב' ונטלה ושתקה אינה מקודשת עיין ח"מ ס"ק ה' דאם נתייאשה והוא קנה הגזילה בשינוי וכו'. לא ידעתי כוונתו דהא שינוי מעשה גמור קונה בלא יאוש ואפשר דמיירי בשינוי גרוע דבעינן ג"כ יאוש. ולפי דבריו אחר יאוש לבד שקונה מדרבנן כמ"ש בהג"ה לעיל ה"נ כיון דמדרבנן קונה ואינו חייב רק דמים מקודשת מדרבנן. ונלפענ"ד דבזה"ז אם קדשה בגזל דידה אפי' לאחר יאוש ושינוי מעשה גמור אינה מקודשת דהא קיי"ל בח"מ סי' שנ"ו דמחזירין בזה"ז כל גניבה אפי' אחר יאוש וש"ר ונראה דה"ה בשאר קנינים מחזירין בזה דהא סמכו זה אדינא דמלכותא ובדינא דמלכותא אפי' גנב טלה ונעשה איל מחזירין. ועוד דלשון רמ"א שכתב דמחזירין כל גניבה משמע דלעולם מחזירין וכיון דבדין מחזירין גוף הגניבה ודאי די"ל דידי שקלתי. ובזה לא שייך סברת הב"ש ס"ק ג' כיון דמדאורייתא קנתה מקודשת דהכא לאו בדינא דאורייתא תליא רק בכוונתה תליא דכל שבדין תפסה והב"ד יפסקו לה שהוא שלה יכולה לומר דידי שקלי ועביד איניש דינא לנפשי' וגם תרוצא דידי שתרצתי לעיל לא שייך הכא במסר שלה בידה

שם וצריך לשלם גזלותיה. הרשב"א ושאר קדמונים חולקין וס"ל דכיון שאמרה הן או שרוך דנתרצה לקידושין ודאי מחלה לו לגמרי שיהי' חלין הקדושין

סעיף ג' סלע זו סתמא. עיין ב"ש שהשיג בשם הט"ז על הב"ח שכתב דאפי' בכנסי סלע שאני חייב לך מקודשת בשתיקה כשלא הגיע הזמ"פ ופסק דאינה מקודשת ודלא כהב"ח ע"ש. וזהו דוקא לשיטת הפוסקים דס"ל דבאמירת כנסי סלע שאני חייב לך הרי את מקודשת היתה כוונתו שיהי' קידושין ופרעון ביחד כמ"ש הרשב"א בגיטין דף כ"ז בד"ה נתקבלה כתובתה יכולה לומר לא נתרצתי רק לפירעון ואף בזה מסופק בספר המקנה אבל לשיטות האומרים דמיירי באומר שחוזר ואומר לא לשם פירעון רק לשם קידושין ודאי דמקודשת בלא הגיע הזמ״פ דהא יכול לחזור בו בלא הגיע הזמ״פ וכ"כ בס' המקנה ע"ש

שם על משכון. עיין בס' המקנה שתמה כיון דטעמא דהרשב"א הוא משום דכ"ז שלא משך המשכון לא קנה ועיין שם בתשובה וע"ז תמה בס' המקנה דהא קנין מעות מדאורייתא רק דחז"ל בטלו קנין מעות שלא יאמרו נשרפו חיטיך בעליי' וכתבו התו' דמה"ט משיכה קונה שלא יאמרו נשרפו חיטיך וגבי