קהלת יעקב (ליסא) מח

כמילתא דרבנן הא מדרבנן הנגזל צריך ליתן לה דמי החפץ ומקודשת בדמי החפץ. והנה לפי מש"ל דקידושי אשה אינה נחשב רק בפרוטה והיא לא היה דעתה רק להתקדש בכולה אינה מקודשת

ולפענ"ד נראה דמקודשת אפילו בזה"ז כשיש יאוש וש"ר אף דהמנהג אינו רק אם בא הנגזל ותבעו ונתברר שהוא שלו המנהג להחזיר אבל מסתמא מחזקינן כשאין רואין הבעלים מרדפין בודאי נתיאשו דישראל דיינו במי יימר ובודאי אין לו בירור ומותר להשתמש בו וכעין דמבואר בסי' רל"ו דהיכא דאיכא בי' דואר במתא ולא אזיל קביל מייאש וכן הוא בסי' קל"ו בט"ז גבי כובסת עכו"ם שנתנה לו סדין תחת סדין שלו כשאין הבעלים מרדפין דמותר להשתמש בו וה"נ כיון דדייני ישראל מצוין אמרינן דמייאש מחמת דדייני ישראל דיינו במי יימר והוא אין לו בירור וממילא שלא יבוא לתבוע כלל ומחמת חזקה זו מקודשת גמורה ודמי חזקה זו להא דסוקלין על החזקות ואפילו אם יבוא הנגזל אח"כ ויברר ויוציא החפץ מת"י נראה דמקודשת כיון שהיה לה רשות להשתמש בו לאוכלה ולמוכרה ולהבריחה אף לכתחילה ועל דמי החפץ כשאינה בעין אין הנגזל יכול להחזיר רק על הגזלן ולא על הלוקח דהמנהג אינו רק כשנמצא בעין ת"י הלוקח שיחזיר הגניבה והנגזל יתן לו הדמים שנתן משום תק"ה אבל שיתן לו הלוקח דמי שויו של החפץ שהן יותר ממה שנתן בזה לא שמענו מנהגא דהא יכול להחזיר על הגזלן בשלמא בגוף החפץ שכבר הוא ת"י הלוקח א"א להחזיר רק על הלוקח משא"כ בדמי החפץ ובהאי הנאה שמותרת להשתמש בה לאוכלה ולמוכרה לכתחלה מקודשת כנלענ"ד ברור

שם קידשה בגזל או בגניבת כותי מקודשת. עיין ב"ש ס"ק ה' שכתב דאף למאן דס"ל דהוא איסור דאורייתא מ"מ הלוקח ממנו לא חשיב רק כהפקעת הלואה דמותר כיון דאתי לידי' בהיתירא ע"ש. והנה לפמ"ש הר"א ממיץ הובא בא"ח במ"א סי' תרל"ז ס"ק ג' דאף דגזילו מותר מ"מ לא חשיב לכם א"כ אפילו בגזל עכו"ם אינה מקודשת כיון דלא קנתה ואף לפמ"ש הרמב"ם פ"ח מלולב דיוצא באתרוג של מעשר שני אף שהוא ממון גבוה דכיון שיש לו בו היתר אכילה ל"ד כלל דמע"ש של בעלים ושום אדם אסור לגזול ממנו רק דמגבוה קא זכי אבל בגזל עכו"ם קודם יאוש לר"א ממי"ץ אף שמכרו אין הלוקח זוכה בו ועדיין מותר לכל אדם לחטוף מלוקח ולאכלו דגזל עכו"ם מותר לכל אדם ואם כן האשה לא קנתה וכל אדם יכול לחטוף ממנה וכיון שלא קנתה בנתינה לידה במה תתקדש. אמנם לפי מה שהארכתי בתמורה בסוגיא דכל מה דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני דכל גזילה אי לאו דכתיב והשיב את הגזילה אשר גזל דדרשינן כאשר גזל שאם הגזילה קיימת מחויב להשיבו ה"נ קני לגמרי לגזלן כיון שהקנה לו רחמנא להתחייב באונסין דגזילה בעי קנין ומשיכה או קנין חצר היה נקנה לו לגמרי להתחייב ביוקרא וזולא רק כיון שכתב רחמנא והשיב הגזילה כאשר גזל דדרשינן שאם הגזילה קיימת מחויב להחזיר ונתבטל הקנין משא"כ בגזל עכו"ם דלא כתיב והשיב יש לו קנין גמור בהגזילה אף למא דס"ל דגזל עכו"ם אסור מ"מ הגזילה קנוי לו לגמרי רק דמים חייב לו הגזלן ויכול למכור לאחרים ולקדש בו את אשה וז"ש שאינו חייב להשיב גוף החפץ

שם קידשה בגזל אחר יאוש לבד. עיין ח"מ וב"ש שדחקו בזה.