קהלת יעקב (ליסא) מה

נקט משל"ס אבל ודאי דאין הפרש בין משיל״ס למשאל"ס דכיון דשוהה עליו עד שתצא נפשו משעה שראהו נופל לים ולא עלה מותרת להנשא לכתחילה מדאורייתא רק במשאל"ס אסורה מדרבנן משום חומרא דאימר גלי אשפלוהו או משאר חומרות ואתי שפיר דברי הרא"ש: הלכות קידושין סי' כ"ח

סעיף א' ונודע שקנה אותו דבר ביאוש. עח"מ וב"ש שתמהו דהא קיי"ל סתם גניבה יאוש בעלים הוא ע"ש. ולפענ"ד נראה שכוונתו דהנה אף שסתם גניבה יאוש בעלים מ"מ בעינן שנדע שכבר נודע הגניבה להנגנב קודם שבא ליד הלוקח כדמוכח בב"מ דף כ"ב דפריך גנב הא לא חזי ליה דאל"כ הוי שינוי רשות קודם יאוש דלא קנה ואפי' להנך דס"ל דקנה שינוי רשות ואח"כ יאוש מ"מ צריך להחזיר הדמים כמ"ש בספרי נ"מ סימן שי"ג ע"ש. ועוד דיש לספק אולי עדיין א"י הנגנב מהגניבה ועדיין אינה מקודשת וספק יאוש שלא מדעת אינו שלו ואסור ליגע בו כדמוכח בב"מ ר"פ אלו מציאות ע"ש וז"ש המחבר ונודע שקנה הדבר ביאוש פי' דהנה אף דיאוש כדי לא קנה מ"מ קנה היאוש לענין זה שיהי' מועיל השינוי רשות והשינוי שם דבלא יאוש לא חשיב שינוי רשות ושינוי שם שלו כמ"ש התוספת בב"ק דף ס"ג בד"ה הא לא"ה הדרא בעיני' ע"ש. וזהו כוונת המחבר ונודע שקנה הדבר ביאוש פי' שקנה אותו בהיאוש שהמכירה שלו יהי' מכירה שיהי' חשוב שינוי רשות ואז מועיל הקידושין אבל כשיש לספק שמא הנגנב א"י מהגניבה וממילא אסורה ליגע בו כדין ספק יאוש ש"מ כמבואר ר"פ א"מ ועיין בש"ך סימן שנ"ג ס"ק י"ד ובב"ק קי"ד דאמר התם סתם גניבה יאוש בעלים הוא לענין מחשבה מטמאתן היינו למ"ד יאוש כדי קנה או דמיירי בקיצען כמבואר בב"ק דף ס"ו דאיכא שינוי השם וכיון דמהני אפילו אתי לידי' באיסורא ממילא מהני אפילו ביאוש שלא מדעת ע״ש. וכן בנטלו מוכסן חמורו ונתנו לו חמור כבר כתבו התוספת דף ס"ז בד"ה אמר עולא דמיירי ביאוש כדי ע״ש ואפשר דזהו כוונת הח"מ שכתב בס"ק א' דאם בשעת קידושין לא נודע אם נתייאש אף שאח"כ נודע שנתייאשו הוי כיאוש שלא מדעת וכו' שהוא תמוה דמה ענין ליאוש ש"מ לזה אפשר שכוונתו דכיון שלא נודע לה בשעת קידושין שנתיאשו אסורה להשתמש בו נמצא דבשעת קידושין לא נתן לה דבר השוה כסף אצלה וזהו שכתב דדמי ליאוש שלא מדעת היינו לענין שאסור להשתמש בה כמו בספק יאוש שלא מדעת והיינו דוקא בידעה שהוא גניבה ולא ידעה שנתייאשה דהיתה אסורה להשתמש בי. עוד הקשו הא בגזלן ישראל לכ"ע הוי יאוש בסתם כמבואר בב"ק דף קי"ד וגם על הש"ס שם הקשו דאחר מימרא דרב אשי הביא המחלוקת דר"ש ורבנן

והנה לפי מ"ש הסמ"ע בסימן שס"ח דהא דאמרינן דבישראל סתם גזילה הוי יאוש היינו דוקא כשמכרו לאחר וחשיב שינוי רשות ואח"כ יאוש ע"ש בסמ"ע. ומילתא דמסתבר הוא לענ"ד שכן מצינו קצת דומה לזה בסי' רל"ו באיכא בי דואר במתא ולא אזיל קביל דמייאש ולא מצינו סברא זו רק כשמכר כבר והוא ביד הלוקח אבל כשהקרקע ביד הגזלן לא מצינו חילוק באיכא בי דואר במתא או לא וכן בסימן קל"ו בכובסת עכו"ם שנתנה לו סדין תחת סדינו כתב הט"ז דאם אין בעלים מרדפין דמייאש וכשהוא ת"י הגזלן לא מצינו חילוק זה. ולפי"ז לא קשה כלל ממחלוקת ר״ש