קהלת יעקב (ליסא) מד

וחוטמו ושהה שם כדי שתצא נפשו מותרת אשתו מדאורייתא ולא חיישינן שמא היה שט תחת המים למקום אחר שלא ראה לשם ושם עלה מן המים כי מדאורייתא לא חיישינן לזה וחששה דאימר גלי אשפליהו דאמרינן ביבמות דף קכ"ב הוא רק חשש דרבנן תדע דשם ביבמות ר"ל דאגמא דסורקא כמים שיל"ס דמי כיון דקווי וקיימא דמסיק דאיכא חשש דגלי אשפלוהו דכמים שאל"ס דמי אלמא דגלי אשפלוהו הוא רק חשש דרבנן. ועוד דא"כ לא משכחת במים שאל"ס שהה כדי שתצא נפשו דמה בכך ששהה שמא שט תחת המים עד מקום שאין העין שולט ובפרט שרוב פעמים הנהר הולך בעקמומות לאחורי הר או גדר שלא יכול לראות שם אלא ודאי דלא דלא חיישינן מדאורייתא רק למקום שנפל לשם

א"כ היוצא לנו מזה דאם השקיף לתוך המים וראה כי לא צף כלל ע"פ המים לא בעינן ג' שעות וגם הריב״ש מודה לדברי מהרי"ט הנ"ל. ולפ"ז נראה דאם נפל באמצע הים ולשפת הים רחוק מאד וגם ידוע לנחותא ימא שרחוק הוא מהנסין שקורים קעמפש בל"א המצוים בים לבל יוכל להגיע לשם בתוך ג' שעות אז ליכא למיחש רק אולי דף של ספינה יצא ועלה או גלי אשפלוהו לזה לא חיישינן אלא מדרבנן ומים שאל"ס הוי ומותרת דבר תורה וגם מדרבנן אם נשאת לא תצא. וראי' לזה מהא דר"ג שראה שר"ע נפל לים והוא היה מהלך בספינה וכיון שלאחר ימים בא אליו אמר כמה גדולים דברי חכמים דאמרו דמים שאל"ס אשתו אסורה אלמא דאף דר"ג לא שהה ג' שעות במקום אחד כי הים מהלך בספינה ולא היה צופה למים אלא כיון דבתוך הים היה רחוק משפת הים מהלך ג' שעות מים שאל"ס מיקרי

ובזה א״ש דברי הרא"ש בר"פ האשה שלום בהשגתו על הראב"ד שהביא ראי' דלא בעינן קברתיו בעד אחד במלחמה מהא דנטבע חסא דהתיר ר"נ לינשא ופריך הגמרא הא מים שאל"ס נינהו אלמא דביש להם סוף מותרת גם לכתחילה אף דלא אמר קברתיו והשיג הרא"ש דשאני מים שיש לו סוף דכיון דרואה ארבע רוחותיו הוי כקברתיו ולכאורה עדיי מוכח כראב"ד מדהתיר ר"נ לינשא לכתחילה משום דתלמיד חכם היה וכן הגמרא לא מקשה רק דלכתחילה לא תינשא. ולכאורה אם נימא דבעינן קברתיו למה לא תצא ולפמ"ש דאפי' במים שאל"ס מדאורייתא לא חיישינן שגלי אשפלוהו למקום אחר וסגי מדאורייתא כשרואה שנפל למים שאל"ס רק כשרואה שלא עלה במקומו ושהה כדי שתצא שוב מותרת לינשא. ולפ"ז אין חילוק כלל מדאורייתא בין משאל"ס למשיל"ס דכיון דמיירי שהעד מעיד ששהה כדי שתצא נפשו לא שייך בדדמי דבדדמי לא שייך רק כשמעיד על ספינה שטבעה ואינו מעיד שראה שאיש פ' נפל למים דאז דמי כמלחמה דבספינה שטבעה איכא הרבה נטבעים והרבה ניצולים כמ"ש המהרי"ט חלק אה"ע סי' ל"א ע"ש וכה"ג מיירי ביבמות דף ע"ח במעשה דשני ת״ח. אבל כשרואה שנפל למים ושוהה עליו עד שתצא נפשו לא שייך בדדמי כלל ואין איסור כשמעיד כשנטבע במשאל"ס רק משום חומרא דמשאל"ס. וכן כתוב בתשובה המיוחסת להרמב״ן וז"ל דע שהמעיד שטבע ממש ושהה עליו כדי שתצא נפשו ולא ראם שעלה אע"פ שלכתחילה לא תינשא אם ניסת לת"ח ל״ת ואם אינו מעיד אלא שנשברה הספינה אינו כלום וכו' ע"ש והביאו המהרי"ט שם. ומ"ש הרא"ש במים שיל״ס דלא שי בדדמי כיון שעומד עליו ורואהו לא בא למעושי משאל"ס רק מחמת שכתב דמותרת לכתחילה