קהלת יעקב (ליסא) מב

הרא"ש שהקשה על הרמב"ם ז"ל דס"ל טמאה עם טמאה דרבנן מהא דחולין דף ע״ט דאמר ר"א מהנך דדמיין להדדי וקאמר התם אלמא סימנים דאורייתא ולהרמב״ם קשה דילמא לעולם סימנים לאו דאורייתא ואע"פ שאם נאמר סימנים דרבנן סמכינן עליו באיסור דרבנן אלמא דבדרבנן סמכינן אדרבנן. ולפעד"נ דאין כאן שום הוכחה דהא שם בחולין דף ע"ט כתב הרמב"ן בחמש שיטות פירושא דסימנין דאורייתא דהיינו סימנין אלו דאמרינן התם בכודניית' אי גמרא גמירי לה עיי"ש ולפ"ז י"ל דכונת הרא"ש הוא דאפילו נאמר דסימנין לאו דאורייתא דהיינו דלא גמירי הנך סימנים מ"מ כיון דודאי עכ״פ רובא איכא דאי ברובא ליכא הנך סימנים ודאי דלא הוי סימן כלל וא"כ ודאי דראוי להתיר דהא אפי' ידוע שהמיעוט הוא ע"ז מ"מ הא כל דפריש מרובא פריש ואפי' הוי המיעוט המצוי מ"מ הא אפי' ספק דרבנן ולא אתחזק איסורא ג"כ מותר משא"כ הכא גבי סימנים דמיתה וגט דלא שייך לומר כל דפריש מרובא פריש ולמאן דס"ל סימנים דאורייתא י"ל הטעם כמו שכתב הרשב"א בחידושיו לגיטין דף כ"ז גבי חששא דשני יוסף בן שמעון בהוחזקו הטעם דלנפילה דחד לא חיישינן ויב״ש כסי' דמיא כמ"ש בתשובת חכם צבי א"כ בסימן הטעם כך. ולפ"ז י"ל דהא דקאמר הכא סימנין דרבנן היינו דלעולם חשש גמור הוא אפי' נפילה דיחיד חששא דאורייתא רק באבידה תיקנו חז"ל דליהדר בסימנים משום טעם דבעל אבידה גופי' ניחא לי' כמבואר במסכת בבא מציעא דף כ"ז וכיון דבאיסור לא שייך הך תקנה ומה"ת לחלק בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן כיון דחשש גמור הוא מדאורייתא ואיכא חזקת א"א ואפי' מדרבנן אסור במקום דאיכא חזקת איסור

שם הואיל וראינו נטבע בבגדים. ע"ש בב"ש שכתב דדוקא נמצא אבל לאחר זמן לא מהני דחיישינן לשאלה אמנם המעיין בגוף שו"ת מהר"ם פאדווה סי' ל״ו ד״ה במותב תלתא וכו' יראה דהמעשה שהי' אירע גם לאחר זמן והיתרוהו דלא כדברי הב״ש וכיון דרוב פוסקים הסכימו דליכא למיחש לשאלה כמו שהאריך הש"ך בסי' ס"ה עיי"ש ומכ"ש כאן דנפל למים שאל״ס דליכא רק חששא דרבנן בודאי מתירין

סעיף ל"ג אם אמר קברתיו נאמן וכו' עח"מ שכתב קברתיו לאו דוקא רק שראה שהעליהו מן המים באופן המועיל ע"ש כונתו כיון דעיקר חשש במים שאל"ס דמחמת שראו הטביעה אומר בדדמי שידמה להם על אחר שהוא בעלה א"כ מה מועיל קברתיו לזה פירוש הח"מ שכונת המחבר בקברתיו דלאו דוקא ולא תפס לשון קברתיו רק בשביל מלחמה ומפולת אבל במים בעינן ענין אחר שיהיה באופן דליכא חשש שאומר בדדמי. ובנודע ביהודה סי' כ״ח השיג עליו דכיון דכלל מלחמה ומים כאחד משמע דבעינן לשון קברתיו גם במים ולכך פי' הנ"ב דלכך בעינן קברתיו דאל"כ דילמא בלבלהו המים ועדיין חי הוא וע"ש. ולפענ"ד נראה דהדין עם ח"מ דהא קיימ"ל לקמן סעיף נ"ד אם אמרה נפלה עלינו כותים ונהרג דנאמנות והוא מש"ס ר"פ האשה שלום ושם בר"פ האשה שלום כתבו התוספות דלכך לא חיישינן אולי ראתה דמחו לו בגירא או ברומחא והוא עדיין חי כמו שחוששין במלחמה. ותירצו כיון דאינה יראה לעמוד שם דאשה כלי זיינה עליה ממתנת עד שתראה היטב אם מת ולכך סגי באומרת מת ע"ש בד"ה זמנין וא"כ כאן שבא ואמר דהעלהו מהמים וראוהו מת בודאי המתין שם