קהלת יעקב (ליסא) מא

עינא ואמרו סימני' אמצעים ומוצנעים קודם שרואין בסי' ואח"כ רואין הסימנים בב"ד ולכך כי במה שאמרו שהכירהו בטביעת עין דמילת' דע"ל כי האי ודאי דלא משקרי וא"ת אולי הכירו דזה איש אחר אינו בעלה של זה ויודעין דזה האחר אית לי' הני סימני' דאז לא יתפסו בשקריי' דז"א דבודאי לא חשדינן להו דמשקרי במזיד שיכירו שזה איש אחר ויאמרו דזה פ' בעלה של אשה זו ויאמרו חזו דאית לי' סימנים הללו רק דחיישינן שיאמרו לאמת דבריהם אם איתא דאמרו ברדמי ולכך משקרי לטענת ברי ואמרו בודאי באין להם סימן מוצנע ואמצעי וט"ע ודאי יראים להעיד כי יתפסו בשקרייהו כשראוהו הב"ד דאין לו הני סימנים אע"כ דלאו בדדמי אמרו הכא וכן מוכח בתוספת ד״ה דקאמרי סימנים שכ' דאמרו בדדמי ולעיל בתוספת ו"ה טעמא דעד אחד כ' וז"ל לעולם לא יאמר העד בדדמי היינו דליכא למימר שידמה בעיניו לודאי לאיש אחר שהוא בעלה של זו ושיהי' הדמיון חזק כ"כ בעיניו עד שידמה להם שבודאי הוא זה אף שבאמת אינו זה זה בודאי לא חיישינן רק דחיישינן שידמה להם קצת שהוא זה ומחמת שהוא רק עד אחד חשבינן אותו לשקר דמחמת דמיון קצת משקר לטענת ברי ואמר בודאי שזה בעלה מחמת דמיון קצת שנראה בעיניו אבל לא חיישינן שיודעין בודאי שאינו בעלה וישקרו במזיד לומר שזה בעלה שזה לא משקר

ולפ"ז י"ל גם דברי התוספת שכתבו דאיירי בסימנים מובהקים שהוקשו המפרשים דא"כ לית לי' ט"ע ולפי הנ"ל ניחא דלכאורה עדיין קשה אולי מסופקים אם ראובן הוא בעלה של זו או שמעון הוא ויודעים דגם שניהם אית להו הני סימנים לכך משקרי בעדות לומר בברי אף שמסופק בעצמו אם הוא בעלה אה לאו כי זאת נחשדו לשקר משמא לברי אבל בסימנים מובהקין לא חיישינן אולי יש עוד אחד בהני סימנים והם מסופקים בין הני תרי דסימנים מובהקים אחד מאלף ימצא וא"כ ע"כ מדקאמרו זהו פלוני ואמרו דאית לי' סימנים בודאי אמת נכון הדבר דכיון דע"ל מיד לא משקרי. אמנם כל זה בהבעיא דעדיין לא ידענא אם משקרי א"ל אבל לפי מה דפשטו הרי"ף והרא"ש מעובדא דדגלת דאינו משקר שפיר מהני אם סימנים בלתי מוצנעים דלא חשדי לשקר כנלע"ד ברור

סעיף כ"ט שמא לא היו רעיבים. ע"ש בב"ש שהביא בשם הב"ח דאם נמצא אח"כ עצמות אמרינן היינו האי דנפל ולא חיישינן לאחר אולי נפל שמה והב"ש כתב עליו אין דבריו מוכרחין וע"ש. אמנם לפי המבואר לעיל בסעיף י"ח שם בב"ש וח"מ וט"ז דלרוב המחברים כשאין שיירות מצויות והוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת וידענא דאחד הלך בדרך זה והשני לא ידענא מה היה לו דהסכימו כל המחברים דתינשא ולא חיישינן אולי השני ג"כ הלך בדרך הלז כיון דאין שיירות מצויות א"כ ה"נ ג"כ כי הוחזקו אנשים רבים בעולם כיון דאין שיירות מצויות בהבור הזה או בתוך כבשן האש וידענא דזה נפל לשם והשני לא ידענא מעידין עליו וכדברי הב"ח ואין ראי' מסעיף ל"ב דקיי"ל שם דאם שלשלוהו והעלוהו רגל אחד דבעינן סימן מובהק היינו משום דשם שיירות מצוי' וכמה אנשים טבעו בים לכן דברי הב"ח מוכרחין ועמש"ל בזה

סעיף ל"ב ומיהו אם היה בו סימן מובהק ביותר. מוכח מכאן דאפילו במים שאל"ס דהוא רק מדרבנן ג"כ סימן אמצעי לא מהני ובעינן סימן מובהק דוקא. והנה הנ"ב סי' מ"ג הוכיח מתשובות