קהלת יעקב (ליסא) ד

בנתערב ודאי פסול דבלא"ה אפי' ניסת תצא ואפי' בממזר. ולפענ"ד נראה פשוט דהנה התו' בכתובות דף י"ד בד"ה תנו רבנן כתבו וז"ל וגריס איזהו עיסה ולענין בת קתני וקאי אהא דקתני בשלהי עדיות העיסה נאמנות לטהר ולטמא לרחק ולקרב וה"פ נאמנות לטהר את עצמה בצווחה או בשתיקה למר כדאית לי' וכו' אלמא דבצווחה מהני לטהר בת עיסה דברי מהני לטהר' ודמי ג"כ למדברת דבמדברת מהני ברי ברוב כשרים והכא ג"כ איכא ברי וברוב כשרים ואף דהרמב"ם ס"ל אף בברי צריך תרי רובא לכתחלה היינו דוקא לכהן וכ"ה בסי' ו' סעיף י"ח בהדיא שכתב ה"ז לא תנשא לכתחילה לכהן אלמא דלענין חשש ממזר לישראל ברוב אחד סגי. ולפ"ז א"ש הכא בפשיטות שכוונתו דבשותק אסור בנתערב ולאפוקי ממאן דמכשיר בשתיק ממזר וג"כ למעט במי שצווח מהמשפחה שנתערב בה מותרת דבת עיסה מתרת עצמה בצווחה כדקתני עיסה נאמנות לקרב וכו' והיינו בצווחה כמ"ש התוס' ומשמע לי' דאפי' נתערב ודאי חלל נאמנות לטהר עצמה בצווחה דהא הת"ק אמר איזהו עיסה כל שאין בה לא שתק ממזרת וכו' ומשמע לי' אפילו ודאי כמ"ש התו' שם ותו רשב"א אומר דחלל כשר היינו ודאי חלל ע"ש. א"כ ה"נ כשאמר שאין בה שתיק ממזר כשר היינו אפילו ודאי ממזר כיון דאיכא ברי ורוב כשרים מהני נגד ישראל ונראה דאפי' בשותק מ"מ בדיקה מהני דיכול לומר אמתלא על שתיקתו ולא שווי' אנפשי' ח"ד בשתיקתו

סעיף ה' אסורה לכהן לכתחלה. עיין ב"ש ס"ק י"ג שפילפל אי מהני ברי. ולפמש"ל דאפי' בת עיסה מטהר עצמה בצווחה דהיינו בטענ' ברי אף דלית לה חזקת כשרות מכ"ש באלמנות עיסה. ועוד דהא ס"ס עדיף מרוב כמו שהוכיח הרשב"א וכיון דתרי רובא מהני בברי לכולי עלמא מכ"ש כשיש רוב וס"ס

שם אבל בתה. עיין ב"ש ס"ק י"ד שכ' וז"ל דכאן מהני ס"ס אף דס"ס כזה בעלמא לא מהני הכא מהני ע"ש. והטעם נראה דהא בנזיר דף י"ב גבי אמר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת שליח כתבו התוס' דהא דאסור בכל הנשים דהוא רק מטעם קנס דמדאוריי' ברובא בטיל כיון שאין האיסור קבוע במקומו והכא לא שייך לקנוס הבת רק משום מעלת יוחסין אסורה ולכך אף בס"ס כזו מועיל. והנה הבית מאיר כתב דס"ס גמור הוא דדמי ליש בחצר שני תרנגולים ואחד ספק טרפה והטילה ביצה דמותרת מטעם ס"ס ע"ש. ולפענ"ד נראה דשם ע"כ אינו מותר רק בשלא ראינו איזה תרנגולת הטילה אבל כשרואין הביצה מאיזה תרנגולת הוא אין שום סברא כלל לומר שהתרנגולת היא טרפה ואסורה באכילה והביצה שיודע שממנה היא מותרת ואין סברא כלל לומר שפרה או תרנגולת שנתערב חד בחד שהן אסורים באכילה שיהי' מותר לחלוב מהפרה ולאכול החלב או לאכול הביצה מהתרנגולת והא ודאי ליתא. וכן כתבתי בספרי ח"ד בדיני ס"ס ע"ש

אם ויש מקילין. עיין ב"ש ס"ק ט"ו שכתב דהיינו מ"ש התוס' בדף י"ד דגרס ר"ת איזהו עיסה וקאי על הבת עכ"ל. והוא תמוה מאד בעיני דמה בכך שגורס איזהו עיסה הא כתבו דזהו לא קאי על העדות של רבי יהושע דאלמנות עיסה רק על המשנה דעדיות דתנא העיסה נאמנות וא"כ י"ל דמתני' וברייתא לענין אם ניסת תצא תני תדע דהא נאמן דמפרש לה בשתיק ע"כ אפילו אם ניסת תצא כמ"ש בס"ק י"ג. ונראה בכוונתו דהתוס' שם בד"ה תנו רבנן כתבו סייעתא מירושלמי לר"ת דקתני איזהו עיסה וכו' אלמא דבכשרות דבת