קהלת יעקב (ליסא) לד

אמנם בהא שכתב הש"ש הא דמהני היכרא בכל הפדחת איכא ג"כ היכרא ברוב הפדחת בזה האמת כדבריו ואפשר לפרש גם דברי הסמ"ע כן. וראיה לדבריו דאלת"ה רק הטעם משום דכבר חשוב כיצא כולו קשה מנין להפוסקים דבר זה דיציאת רוב הפדחת חשוב כיוצא כולו הא הפדחת לא מהני רק מטעם דהוא רוב ראשו כמ"ש נדה דף כ"ט וא"כ איך נאמר דמהני רוב פדחת וזה ודאי א"א לומר כן דרוב פדחת בודאי לא הוי רוב ראשו. ונראה דזה כוונת הע"ש דלענין לידה כתב דוקא כל הפדחת וכאן בח"מ לענין הכרה כתב רוב פדחתו ודלא כמ"ש הש"ך יו"ד סי' י"ד ועיין בתב"ש ועיין בב"י יו"ד סי' קצ"ד דחק עצמו ליישב לשון רוב פדחתו ותורף כוונתו דגם לענין לידה הפדחת בעצמו הוא כילוד ולהכי סגי ברוב פדחתו אולם בבדק הבית שם חזר בו ומחק תיבת רוב. ובזה יש ליישב קושי' התוס' בכורות דף מ"ז ד"ה וילדו שהקשו דלמה לי קרא דיכיר לומר דבעינן שיולד בחיי אביו תיפוק ליה מוילדו לו ע"ש. ולפי הנ"ל נוכל לומר דאי מוילדו לחוד ה"א דבעינן דוקא פדחת שלם דהוא רוב ראשו אולם השתא דכתב רחמנא יכיר דדי בשיעור הכרה וסגי ברוב שיעור הכרה דע"י רוב שיעור הכרה דהוא רוב פדחת ג"כ יכול להכיר לכן אצטריך קרא דיכיר דסגי ברוב פדחת דברוב פדחת גופא איכא הכירא. ועוד הא הש"ס למד הא דפדחת הוי היכרת פנים מעובדא דאבא בר מרתא דדיבק בבלו באפותי' ולא בשקרוהו והחוש מעיד דאם יהיה רעיה קטנה על מצחו או שיהיה הכובע מכסה מצחו מעט לא ימנע ההכרה. וע"ש בשו"ת גאונים בתראי דלר"ת דס"ל דכשגופו שלם מהני הכרה מהני ג"כ ברוב גופו דרובו ככולו וא"כ הכא דבעינן פדחת וחוטם ופ"פ סגי ברוב של כל או"א ולנחלה דסגי בפדחת לענין יכיר סגי ברוב פדחת ואפילו מאן דפליג וס"ל דבעינן כל הפדחת בבכור היינו כמ"ש הכ"מ בפ"י מהלכות איסורי ביאה דלא חשוב לידה רק ברוב ראשו היינו פדחת שלם ולענין בכור בעינן ג"כ לידה דכתיב וילדו לו כמבואר בתוס' בכורות שם ולפ"ז גם לר"ת פצוע מועט בלחי אין מזיק להכרה והא דכתב אם אינו חבול בפניו דר"ת קאי שם עד פדחת בלא פ"פ וכוונתו שחסר אחד מהג' לגמרי דהא הט"ז באה"ע כתב דבעינן חבלה דוקא במקום הכרה ע"ש והיינו דוקא במקום שלפי אומדן דעת אם הי' בחיים היה מונע ההכרה בשינוי כזה אבל בשכל העולם מעידין שדבר מועט כזה לא הי' שום מניעה להכרה אינו מזיק ור"ת לא נסתפק רק שס"ל שאפי' בלא פדחת או בלא פ"פ מהני כשהגוף שלם וכן כשאין בו שום ריעותא רק שהוא אחר ג"י פוסק דמהני כשגופו שלם ובתרתי לריעותא דהיינו שחסר הפדחת או הפ"פ וגם הוא אחר ג"י מסתפק ר"ת דאילו הגוף ג"כ נשתנה קצת דמיתפח אבל כשהפ"פ קיימת וגם הגוף שלם רק שהוא אחר ג"י מסתבר לר"י אף אם מיתפח קצת ניכר וברובא מכ"א דהיינו שיש רוב גופא ורוב פדחתו ורוב פ"פ ורוב חוטם חבלה בדבר מועט לא מזיק להכרה דרובו ככולו בכל התורה כנלע"ד

דחיישינן לשאלה. עיין ב"ש ס"ק ס"ט מה שהקשה על הב"י מחמור בסימני אוכף עיין מ"ש בחידושי לסוגיא דסימנין בב"מ דף כ"ז שישבתי כל קושיותיו באופן נאות מאוד לענ"ד. והנה לכאורה קשיא ע"ז היכא ניחוש לשאלה בנמצא מת הא כתב הרמב"ן בפ' האשה שלום וכ"ה בנ"י דלכך ל"ח לנפילה ופקדון גבי חבי בר מנא אף דשכיחי טובא משום דאמרינן כ"נ כ"ה א"כ גם כאן קשיא למה ניחוש לשאלה ולא נימא כ"נ כ"ה. ועוד קשיא נימא חזקה כל מה שיש ביד אדם הוא שלו בדברים שאין עשויין