קהלת יעקב (ליסא) כח

אותן האנשים שראוהו צלוב וכ' הרב הנ"ל די"ל ולדון בי' מדין היינו הך שאבד היינו הך שנמצא כמו בקבר פלוגתא דרבי ורשב"ג. וע"ז ופה השיג הרב בעל ש"ש דשם לולי הקבר שאבד הי' השדה מוחזק בטהרה ונזדמן שנמצא קבר תלינן שזהו הקבר שאבד משא"כ הכא שאשה זו בחזקת א"א קיימא ומשום האי סברא דהיינו הך שאבד נוציאה מחזקה וע"ש שתי' בדוחק. אכן הביא עוד היתר מטעם כ"נ כ"ה וראיתי להרב בעל ש"ש כלל ז' פ' י"ז שהקשה על הנ"י ביבמות שהביא הנ"י בשם הרמב"ן גבי יצחק ר"ג שהלך מקורטבא לאספמיא אמרינן כ"נ כ"ה והקשה עליו הנ"י דהרי כל עיקר סברא זו יצא לו מרבא דהמדיר. וקשה דהרי רב אשי דקיי"ל כוותי' פליג על רבא ומשני שנוייא אחרינא. ותי' ע"ז הנ"י לחלק בין איסור לממון והתם משום דלהוציא ממונא לא אמרינן כ"נ כ"ה. ותמה בזה הש"ש דא"כ תקשי בסיפא אמאי תני הבעל צריך להביא ראי' שקודם שנתארסה נולדו בה מומין ולא תני שמשנתארסה דאף אם משנתארסה נולדו נימא ג"כ כ"נ כ"ה והרי בסיפא הוי להחזיק

אמנם לפי דעתי אין כאן התחלת הקושיא כלל דהנה ודאי אין הוכחת הנ"י ממאי דאמר רב אשי רישא מנה לאבא בידך ולא אמר משום כ"נ כ"ה דא"כ מאי תי' הנ"י דלהוציא ממון לא אמרינן כ"נ כ"ה הא ברישא הוי הכאן נמצא כ"ה להחזיק א"ו דהוכחתו הוא ממאי דאמר ר"א סיפא מנה לי בידך ואמאי לא אמר סיפא כ"נ כ"ה ודייק מזה דר"א לית לי' כ"נ כ"ה רק בדאיכא ג"כ חזקת הגוף עמו. ועיין בתוס' כתובות דף ע"ו ד"ה ותנא תונא כלה ועיין בספרי בית יעקב ועיין בתוס' ד"ה רישא מנה לאבא בידך. ולפ"ז ל"ק כלל דא"כ אם הביא הבעל עדים משנתארסה נימא כ"נ כ"ה כיון דהוי להחזיק דז"א דהא לדידן קיי"ל דחזקת הגוף עדיף מחזקת ממון וכיון דלא מהני החזקה דכ"נ כ"ה נגד ח"מ ומכ"ש נגד חזקת הגוף ולא מהני רק חזקת הגוף עם ברי ושמא או חזקת הגוף עם כ"נ וכ"ה אבל כ"נ לחודי' לא מהני והוצרך הנ"י לומר דהתם הטעם משום דהויא להוציא ממון. אמנם כאן בקורטבא אע"ג דאיירי בשו"ש מ"מ כיון דאינו להוציא גם ריא מודה דאמרי' כ"נ כ"ה דלמה נשוי בכדי פלוגתא רחוקה בין רבא לרב אשי דלרבא מהני כאן נמצא אפי' נגד החזקה ולרב אשי לא מהני כלל אפי' אינו סותר החזקה א"ו דבאינו סותר החזקה גם רב אשי מודה דאמרינן כ"נ וכ"ה

עוד הקשה על הנ"י שמחלק בין איסור לממון דאינו נראה כן מדברי הרמב"ן בספר המלחמות פרק האשה שלום ע"ש בשיטתו בתרי דיצחק ר"ג משום כ"נ ומותיב לנפשי' דלפי מה דקיי"ל כרבא בתרי יצחק א"כ בהאי דשומשמין דאיפסק הלכתא דחיישינן שמא פינן דהא לרבא ל"ח לכך משום דאמרינן כ"נ כ"ה ואי מחלק בין איסור לממון ל"ק מידי. ולא ידעתי מאי קשיא לי' דהא הרמב"ם בעצמו סיים בזה וז"ל ומכיון דסלקא שמעתתא כרבא דאמרי' כ"נ כ"ה בעינן מאי הוי עלה האי דשומשמי ואיפסקא הילכתא חיישינן שמא פינן דמילתא דשכיח הוא אפוקי ממונא באומדן דעת בכדי לא מפקינין ע"ש הרי שמחלק בין ממון לאיסור. אך הא גופא קשיא מה"ת יגרע איסור חזקת א"א מממון הא דבר שבערוה, מממון ילפינן. והש"ש כ' בהאי דכ"נ פי' אחר וז"ל ביאור דבריו נראה לפמ"ש הרמב"ן בחידושיו פ' לא יחפור בסוגיא דרוב וקרוב בהא דאישתכח חביתא דחמרי בפרדיסא ע"ש בש"ס אבל עינבי מצנעי כו' וכתב עליו הרמב"ן פי' עבדי דמצנעי ואפי' לר"ח דס"ל רוב קרוב הלך