קהלת יעקב (ליסא) כה

כמו שתי' בעדיות לסמוך בשעת הדחק עליו ואם הביאו יחיד נגד הרבים באיסור צ"ל שהביאו שבעל נפש יחוש לעצמו זה נ"ל לפי דעת הח"מ בכאן. אמנם דעת הש"ך בסי' רמ"ב ביו"ד ב' כללים אחרים בהגהות או"ה ע"ש ולפ"ד שם גם בכאן הדין כן דבאיסור דאורייתא כהמחמיר ובאיסור דרבנן כהמיקל ומבואר בכללי או"ה שבכ"מ שיש מחלוקת הפוסקים שיש לפסוק כרבים אפי' בשעת הדחק

סעיף י"ז והן אסורין בקולר. עיין ב"ש שהביא בס"ק נ"ה בשם הט"ז דמנין ומקום לא הוי סימן ואם מכוין המקום ממש הוי דומיא דנקב יש בצד אות פ' וכו' ע"ש אין כוונתם לומר דאם ידענו דפ' בעל האשה זאת הי' שם באותו מקום הידוע ואח"כ נמצא הרוג שם דאמרינן דזה בעלה. דזה ודאי לא מהני דאיכא למיחש דהאי אזיל והאי אחרינא הוא דדוקא בדבר שלא יוכל לזוז ממקומו מהני סי' מקום כמ"ש הט"ז ע"ש משא"כ באדם לא הוי מקום סימן. והא דמבואר בסימן קס"ח בתשובות הקצרות בשם הב"י דמהני סימן מקום כה"ג שידענו שהי' במקום פ' ע"ש המעיין בתשוב' ב"י יראה דאיירי דהנכרי העיד שם הישראל אברהם רק שם אביו לא העיד וחידש ב"י דמקום הוי כשם אביו ע"ש. אלא כוונת הב"ש והט"ז לומר אבל במקום ידוע. כלומר דאף דמקום לא הוי סימן היינו כאן באופן כנ"ל אבל בנקב יש בצד אות פ' אף דהוי כעין סימן מקום מהני כיון דהוי במקום ידוע אבל לומר בכוונתם דמקום הוי סי' דאם ידענו דפ' הוי מונח במקום הלז ואח"כ נמצא הרוג במקום הנ"ל נאמר דהיינו הך זה בודאי ליתא. עוד כ' הב"ש דאם כותי אחד הכיר אחד מבני החבורה ומעיד שנהרג כל החבורה אמרינן מסתמא דהוא החבורה וכו'. ונפלאתי מאוד דהוא בעצמו כתב בס"ק נ"ג כהט"ז דחיישינן דילמא אחר נתלוה עם הנכרי וע"ש א"כ גם כאן למה לא ניחוש שמא נתלוה אחר עם אותו החבורה ואותו פ' שהוכר נתלוה עם חבורה אחרת כיון דפסק כאן דמנין לא הוי סימן וזה תמוה מאד. אחר כך מצאתי דגם הבית מאיר הרגיש בזה. גם משמע מדברי הב"ש דאם אומר כל הסימנים דהיינו שהיו עשרה ושהיו הולכין בקולר וממקום פ' למקום פ' מתירין נשותיהם ודלא כמשמעות הרב ט"ז דלא מהני עד שיאמר אותן הידועים לכם וזה בודאי אינו וכמו שמשמע מדברי הרמב"ם והש"ע ובודאי דעיקר כהט"ז דמיירי כגון שאמר להם פ' שהלך עמו וכן בקולר מיירי שמספר לפני האנשים השומעים דאז אמרינן הכוונה הידועין לכם וכ"כ מהרח"ש וכן משמע ברוב תשובות הקצרות אבל כדברי המ"ב ודאי אין להקל

סעיף יח וי"א דכל זה דוקא כו'. הב"ש והח"מ תמהו האיך נמצא הנך ג' דיעות וכן בט"ז הקשה הא אין כאן רק ב' דיעות דהרא"ש מתיר בשמו ושם אביו לחוד ורבים מחמירין דבעינן שמו ושם אביו ושם עירו ע"ש. ולענ"ד נראה לתרץ דהנה אם עדים ראו יב"ש אחד יוצא מקורטבא לאספמיא ושכיחי שיירות לשם ולא הוחזקו מ"מ כיון דלא ידענא דהאי שהלך מקורטבא הי' תושב מקורטבא ובכל העולם ודאי דיש עוד איש ששמו כשם זה חשיב כהוחזקו ב' יב"ש ושכיחי שיירות ממילא דהוי כהוחזקו ושיירות מצויות וחיישינן לשמא איש מעיר אחרת ששמו יב"ש בא לקורטבא והלך לאספמיא ומת שם ואותו יב"ש שהי' תושב בקורטבא חי והלך לעלמא וצריך להעיד דוקא ע"ש העיר שהי' דר שם. וכ"ה שיטות התוספת והרא"ש. אך הרמב"ן כ' הובא בנ"י שם דאמרינן כ"נ כ"ה ואפי' אם לא ידענא דתושב קורטבא מחזיקינן לי' כתושב קורטבא כיון שיצא מקורטבא כן הוא דעת