קהלת יעקב (ליסא) כ

מתוך השטר וא"כ קשה על הב"ש שכתב דשטר זכרון בראיית מעשה מהני ואפשר לומר דברייתא דלא חתם עצמו דהא מבואר בירושלמי שהביא הב"י דלא מהני כתב רק בחתם עצמו וא"כ י"ל דמיירי הכא בלא חתם עצמו דאז לא מהני רק בזכרון מתוך השטר ומ"מ אינו מוכרח דמשמע דלעולם לא מהני רק באמרו שמענו ושכחנו היינו שזכרו מתוך השטר. ועדיין צריך אני למודעי הרא"ש והטור דסבירא להו דהברייתא שהביא הרי"ף מיירי בשטר זכרון וקשה ע"ז דא"כ סיפא דקתני יפה כח השטר מעדים דשטר גובה ממשעבדי ובשטר זכרון ודאי דלא גבי ממשעבדי. ונראה לתרץ דהנה בלא"ה קשה רישא דקתני יפה כח העדים משטר דעפ"י עדים משיאין ועפ"י שטר אין משיאין הל"ל רבותא יותר דעפ"י עדים מכין ועונשין ומוציאין ממון ושטר זכרון לא מהני למידי. ולכן נראה דנקט תמיד עדים דומיא דשטר וקתני אותם עדים ושטר דמהני במשיאין מה דלא מהני בשאר עדיות וקאמר דעדים גרועים כי האי דמהני במשיאין בשטר גרוע כה"ג לא מהני לענין משיאין והיינו דכל עדות בעינן שיתכוונו להעיד בב"ד אבל עדים האומרי' שלא בתורת עדות רק דרך זכרון וסיפור מעשה לפני אחרים לא מהני בשום עדות בעולם אבל להשיא אשה מועיל אפילו לא נתכוונו להעיד ולהתיר דהא אפילו שמע מתינוקות מת פ' משיאין ושטר כה"ג דהיינו שטר זכרון דברים לא מהני אף דשטר גרוע שלא נכתב מדעת המתחייב לא מהני דהוי מפי כתבם ובמשיאין מהני מ"מ בשטר גרוע כה"ג שלא נכתב רק לזכרון לא מהני ויפה כח שטר מעדים היינו בשאר עדיות שמועילין להוציא ממון דבעינן שטר מעליא שטר עדיף מעדים דשטר גובה ממשעבדי וא"ש

עוד הביא הב"ש קושיא בשם הח"מ דמאי פשיט מפ' מי שאחזו הא שם ידוע מי כתבו וכו' ולא ידעתי מה קשיא לי' דלא פשוט משם רק דמפי כתבם מהני והא דמהני אפילו בלא ידע מי כתבם זה אמר מפי סברא כיון דקיי"ל אפילו בממון דא"צ קיום מדאורייתא ולא חיישינן לזיופא ואפילו א"י מי כתבו רק מדרבנן צריך קיום ובע"נ הקילו יותר מד"ת וממילא דלא החמירו יותר מד"ת ובקיום אוקמי אד"ת וממילא דמהני אפילו בא"י מי כתבו דהא מדאו' כשר כה"ג בכל השטרות אפילו להוציא ממון

עוד הקשה הב"ש על המחבר דפסק בסימן ק"ך דכתב לא מהני בנשתתק והכא פסק דמהני. והוא תמוה בעיני דשם טעמא אחרינא הוא דבעינן שמיעת קול דבלא"ה לא חשיב לשמה ואפילו בפיקח לא מהני כתב מה"ט

שם אפילו אינו מקוים. עיין בב"י שהביא בשם הירושלמי דכתב לחוד ל מהני רק כשחתם תחתיו ועיין ב"ש ס"ק כ"ט שהביא מחלוקת הפוסקים דבעינן קיום עכ"פ מע"א ובבא כתב ממרחקים מוקל מטעם שכתב הח"מ דכמו דלא חיישינן לצרה בשעת הסככה בשמיעות קול כן לא ניחוש בכתב שמא כתבו אחד מן הפסולין וכו' ע"ש. ולבבי לא כן ידמה דהא הטעם דמהני ע"א הוא משום דהוא מילתא דע"ל דלא משקרי אינשי והוא מטעם שירא שמא תתברר ויותפס בשקרו ועכצ"ל בעד מפי עד שייך ג"כ שירא שיתפוס בשקרו דאם ניחוש שהראשון שקר אמרינן דהראשון שאמר שראה ירא שיותפס בשקרו לפני הב' שאמר לפנינו וגם אין לחוש שהב' משקר שלא נאמר לפניו כלל דממ"נ אם אומר בשם אחר הידוע לנו יתברר השקר מפי האחר ואם לא יתפרסם השם של מי שאמר לו כשיתברר השקר יותפס בשקרו כי העולם יותלו השקר רק בו כאשר הוא באמת שהוא הי' המשקר כי יאמרו הרוצה לשקר ירחק עדותו וכן צ"ל בבת קול כי ירא