קהלת יעקב (ליסא) יט

שאנו שולחים לדעת אמירת העדות וכו' וכה"ג תירץ הריב"א גבי כותב אדם עדותו בשטר והקשה הריב"א דישלח עדותו לב"ד ויקיימוהו כדין שטר ותירץ דהתם השטר נעשה במצות המלוה והלוה אבל שטר שהעד עושה מאליו וכו' (ונראה מזה דהגמרא סובר כדעת הריב"א דהחילוק הוא בין אם העד עושה מאליו ובין אם כותב לצורך מעשה למסור לב"ד ולא כשאר מפרשים שכתבו דעיקר החילוק בין אם נעשה מדעת החייב דהיינו הלוה וכן מוכח מהא דמכשיר במחאה מה"ט דלדעת המפרשים הנ"ל צ"ל דמחאה ומודעא תיקנו חכמים כמ"ש התוס' בב"ב ע"ש) וכיון דבהג"מ לא תירץ רק הקושיא שהקשה מרבי בון תירץ דהירושלמי מיירי בכותב לזכרון וכיון דקיי"ל כמ"ד סומכין על הכתב כמ"ש הב"ש ממילא מוכח דסומכין על הכתב אפילו בכותב לזכרון אבל קו' הב' שהקשה בהג"מ דשמא לא מיירי הירושלמי רק בחותם ע"פ ראי' ולא בעד מפי עד ולא תי' ומש"ה מחמיר הב"ש בנכתב לזכרון עד מפי עד. עוד כתב הב"ש דהרשב"א והר"ן כתבו דכמ"ש הרי"ף פרק מי שאחזו דבודקין לעדות אשה י"ל דס"ל סומכין על עדות אשה והקשה ע"ז דהאיך נפשוט דין זה משם דהא הר"ן כתב דהפלוגתא דירושלמי מיירי בכותב לזכרון ובפרק מ"ש לא איירי בזה והטור כתב דהרא"ש לא הכריע כהירושלמי דאע"ג דבפ' מ"ש פסק ג"כ כהרי"ף וע"כ הוא מטעם הנ"ל עכ"ל הב"ש. ולענ"ד נראה דלק"מ דהטור שפיר מוכיח מהרא"ש דלא הכריע דהרא"ש ס"ל כר"ת כדמוכח מדבריו ביבמות פרק ד' אחין ע"ש. ולפי"ז מוכח דהרא"ש ס"ל דהירושלמי מיירי הפלוגתא בכותב לזכרון דאי מיירי בכותב להעיד מאי איריא בעדות נשים הא אפילו בכל העדות כשר עפ"י כתבם ודוחק לומר דמיירי רק באלם ולרבי בון דאמר אין סומכין על הכתב ומשמע אפי' באינו אלם קשה יותר דהא אפילו להוציא ממון נאמן להרא"ש ומה"ת נפסול בעדות אשה א"ו מיירי בכותב לזכרון ולפי"ז שפיר כתב הטור דהרא"ש לא הכריע דאין ראי' מפ' מ"ש דשם לא איירי בכותב לזכרון רק בכותב להעיד וכמ"ש הב"ש משא"כ הרשב"א והר"ן אזלי בשיטת הפוסקים דבכ"מ פסול מפי כתבם ולפי"ז מוכח דהפלוגתא דהירושלמי איירי בכותב להעיד דאי בכותב לזכרון קשה על הירושלמי גופי' שמביא סייעתא למ"ד דסומכין מברייתא דתניא מפיהם ולא מפי כתבם ועכשיו דסומכין בעד מפי עד בעדי נשים סומכין ג"כ מפי כתבם ואי הפלוגתא מיירי בכותב לזכרון ליכא ראי' כלל מברייתא דמיירי בכותב להעיד א"ו דהפלוגתא איירי ג"כ בכותב להעיד אז כשר בעידי נשים מפי כתבם ובזה שפיר כתבו הר"ן והרשב"א דנפשוט מפרק מי שאחזו דמפי כתבם מהני בעידי נשים. ומ"ש הב"ש דהר"ן עצמו כתב דהברייתא מיירי בכותב לזכרון לא מצאתי זה בר"ן דבגיטין לא כתב כלל מזה רק בכתובות גבי כותב עדותו על השטר כתב על הך ברייתא דיפה כח העדים מכח השטר דמיירי בכותב לזכרון ושם ברייתא אחרת הוא דברייתא שהביא הרי"ף תני יפה כח השטר מבעדים דבשטר גבי ממשעבדי וברייתא שהביא הר"ן תני שהשטר מוציא האשה מבעלה וגם מסיים שם בברייתא ואם אמרו שמענו ושכחנו וכו' ודכוותי' תניא כותב אדם עדותו על השטר וכו' ע"ש ושם מבואר דמיירי בכותב לזכרון דהא מסיים אם אמרו שמענו ושכחנו ופי' הר"ן דהיינו שאומרים שמענו ושכחנו ועל ידי השטר נזכרנו וכו' משמע דברישא מיירי שאמרו שלא נזכרנו רק שמעידים מכח השטר לא מהני והברייתא זו סובר דמהני מפי כתבם בע"נ. ולכאורה מוכח מברייתא זו דשטר שנכתב לזכרון דלא מהני אם לא שאומרים שמענו ושכחנו דהיינו שנזכרו