קהלת יעקב (ליסא) יח

ב"ד אין עליהם דין ב"ד כלל אפי' הם שלשה ועיין בשו"ת נ"ב שהאריך בזה לענין גירושין ע"ש. ומה שהביא המהרח"ש בק"ע דף ע' ע"ב ראי' דגם בעדות אשה אם נמצא א' קרוב או פסול עדותן בטילה מהא דגיטין דף ט' ע"ב דכותב נכסיו לעבדו דכיון דלא קנה נכסים לא קנה עצמו ואמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אע"ג דשם נאמן כל הפסולים ומ"ש עדות אשה מיניה ע"ש לא מבעי' לפמ"ש לחלק מטעם הראשון לק"מ כמבואר למעיין דהתם כיון דמהאי עד גופא נתבטל במקצת לענין הנכסים נתבטל כולה משא"כ בזה. אמנם בלא"ה לק"מ דבגיטין שאני דגבי עבד בשיחרור שכתוב בו עצמו ונכסיו חשוב כמו שתובעות כתובתה דאין מתירין אותה להינשא ה"נ כיון שבא ומעיד על הכתב דכתיב ביה הנכסים לעבדו הוי כתובעות הכתובה. אמנם ממאי דאמר רבא התם דעצמו קנה נכסים לא קנה לכאורה משמע דלא אמרינן דהוי כתובעות הכתוב' אבל באמת הדבר נכון מאוד דבשלמא גבי הכתובה כיון דחזינן דעיקר ביאתה לב"ד היה בשביל הכתובה וע"ז אינה נאמנת לכך אפילו להינשא אין מתירין אותה כיון דא"א למיפלג דאם נאמר דבעלה מת הרי יש לה כתובה א"כ אפילו רבא מודה דאינה נאמנת אבל בעבד אפשר למיפלג ולומר דהעבד שחרר והנכסים לא נתן לו לכך סבר רבא דפלגינין דיבורי' ואביי ס"ל דמטעם זה חזר בו ממאי דס"ד מעיקרא ועיין בתוס' שם. וכן לתירץ הב' שכתבתי כיון דא"צ ב"ד לא נתבטל עדותו ושוב אין ראי' משיחרור בגיטין שם דא"צ רק באומר בפ"נ ובפ"נ בב"ד דוקא ושם עדות עליו דהא בעינן קיום עדות רק דשליח מהימן כשנים שייך לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אבל עדות אשה דל"צ ב"ד נראה דאף אם הוכחשו בחקירות מ"מ נהי דודאי אחד משקר מ"מ לא שייך בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון שא"צ ב"ד בהגדהן ונשאר ע"א עכ"פ

העולה מזה דבעדים שהוכחשו בחקירות אם לא העידו אחד בתכ"ד של חבירו ונשאר ע"א דאין אנחנו חושדים ששניהם משקרין דודאי אחד משקר וא' אומר אמת והרי יש ע"א שמת דאחר כ"ד לא שייך לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואם הגידו בב"ד אחד בתכ"ד של חברו שנצטרפו בהגדה אז אם הם עדים פסולים שאין בהגדתן תועלת לממון דהיינו להורדת נחלה ולתוס' כתובה לא נתבטל עדות ונשאר עכ"פ ע"א כשהוכחשו בחקירות ומותרת לינשא אבל בב' עדים כשרים שהעידו גם להורדת נחלה ולתוס' כתובה שהיה נכסים דאז כשהוכחשו בחקירת ונתבטל עדות לענין ממון נתבטל עדותן אף לענין התרת נשואין כמבואר לקמן סעיף מ"ג דאם בא לב"ד בשביל הכתובה אף להנשא אין מתירין אותה

סעיף יא מצאו כתוב בשטר כו'. עיין ב"ש ס"ק כ"ז דמחלק דאם כותב לב"ד להעיד מהני אפילו אם כותב ששמע מאחר אבל אם כותב לעצמו לזכרון ונמצא כתב בזה פליגי בירושלמי והברייתא דתני דלא מהני מיירי כה"ג ואנן קיי"ל כהך ברייתא דפליג וסובר דמהני. אמנם זה דוקא בכותב לזכרון שראה המעשה אבל אם כותב ששמע המעשה לכ"ע לא מהני ע"ש. והב"ש למד חילוק זה מהג"מ פ"ב דיבמות שהקשה מעיקרא למה סומכין אנחנו על כתב בעדות נשים כיון דלרבי אבין אין סומכין ואפי' לר' ירמי' דס"ל דסומכין שמא האי דירושלמי עדים חתמו עפ"י ראייתם ואלו העדים כתבו עד מפי עד ותירץ ע"ז דהירושלמי איירי דעדים כתבו מאליהם ולא לפי צורך ולא לפי מעשה אלא לכתוב לעמוד לראי' וכו' וסיים ע"ז בפ"י וז"ל אבל כתבים