קהלת יעקב (ליסא) טז

לפני ב"ד דמי ואם יאמר בפני ב"ד נאמן גם אם אומר לדידה נאמן ואסורה להעיד וא"כ מפסידה בדיבורו וחייב ק"ש העדות משא"כ אם נאמר דלאחר שהתירוה ב"ד נאמנת ואין בדיבורו של הראשון כלום ממ"נ פטור דיכול לומר לה היה לך לילך תיכף לב"ד וכשכבר הלכה לב"ד והתירוה אין מפסידה כלום ואם עדיין לא הלכה איהי דאפסדה אנפשה שלא הלכה וכמ"ש הר"ן ולמה לא הלכה לב"ד והיו מתירין אותה לינשא ולא היה נאמן שוב. ועוד מדוע נימא דהשאר פוסקים חולקים ע"ד הא"ז וש"ג הנ"ל. ונראה דזה מודים דכשכבר התירוה לינשא שוב לא נאמן הראשון וטעמא דמילתא נ"ל לפמ"ש רש"י ז"ל ביבמות דף פ"ח ע"ב דכיון שהתירוה לינשא הוי בחזקת היתר ע"ש א"כ לכך א"נ הראשון לומר נגד חזקת היתר דאין ע"א נאמן במקום חזקה. ומה שהקשה הח"מ דאם איירי המחבר קודם שהתירוה גם אם אומר לה אחר ומכחישה נאמן ע"ש לק"מ דנ"מ לענין שיהיו הבנים ממזרים גמורים ולא ספק ממזרים כיון דאמרה משמו והוא מכחישה נאמן להיות בניה ממזרים גמורים ובין אם אומר מבודה הייתי ובין אם אומר לא אמרתי לך כלום דהא מה שאומר דלא א"ל וא"י כלל אין לך מבודה הייתי יותר מזה דאומר דא"י. וגם אם שקר דיבר במה שאומר דלא א"ל עכ"פ מ"מ חשיב כאומר מבודה הייתי כיון דהעד אומר א"י והוי כאומר מבודה הייתי. אמנם לאחר שהתירוה לינשא לא מיסתבר כלל לומר דיהיה נאמן ומכ"ש לאחר כשכבר נשאת דא"כ תצא חורבא דיהיה לו בנים וב"ב ויבא העד הראשון ויאמר לא אמרתי לה כלום ויהיה כולם ממזרים ואולי מחמת שנאה אומר כן להוציא לעז על כמה נשים וישרים דרכי' וכתיב דרכיה דרכי נועם. לכן נראה עיקר דאם אומר לאחר שכבר התירוה דתו ל"ל חזקת א"א דבודאי א"נ וכדעת הא"ז והש"ג הנ"ל באופן דלית ביה ספיקא כלל ובודאי השני נאמן אבל קודם שהתירוה העיקר כדעת הרמב"ן והר"ן והרא"ש פרק שבועות העדות ושאר פוסקים דהראשון נאמן ואפילו אם הראשון שאמרה משמו פסול הוא נראה דנאמן וכדעת הח"מ דהא כיון דאומר לא אמרתי וא"י הוי כאומר מבודה הייתי ולענין מבודה הייתי אין חילוק בין כשר לפסול

סעיף ט' עד אחד אומר מת וע"א אומר נהרג כו'. עיין ב"ש וח"מ שהאריכו בזה וכתבו דהאי דינא תליא אי נימא דהוי הכחשה בחקירות עדותן בטילה ואי הוי הכחשת בדיקות הוי עדותן כשירה. אמנם במהרי"ט חלק אה"ע סימן ל"ח הביא דברי הירושלמי דמודו ר"י ור"ש בעדים דלא ינשאו ולכאורה קשה לומר דאשתמיטתיה מכל הני רבוותא הלא המה הרא"ש והטור וב"י וכל האחרונים את הירושלמי ועיין בשו"ת נ"ב סימן מ"ו שעמד בזה. אמנם לפענ"ד נראה דלא נעלם מהם הירושלמי הנ"ל והוא כיון דאמרינן במכות דף ו' והוא שהגידו תכ"ד והיינו דאם לא הגידו תוך כדי דיבור ולא נצטרפו בהגדת אף דהוזמו קצתן עדות הנשארים קיימת וכתב שם בתוס' הטעם הואיל ולא נצטרפו בראייתן בעינין שיצטרפו בהגדה שיגידו תוך כדי דיבור דכיון שהוזמו לא נצטרפו בראיה כלל דלא היה כלל שם ע"ש. ולפ"ז גם בהכחשה בחקירות בעינין שיצטרפו בהגדה תוך כדי דיבור כיון דמכחשי אהדדי בחקירות זה אומר בניסן וזה אומר באייר הרי חד אומר בודאי שקר ולא מצטרפו שם בשעת ראיה כלל כיון דמכחשי בחקירות בזמן או במקום וא"כ בעינין שיצטרפו בהגדה תוך כדי דיבור דאם לא כן חשובין כשני עדות לכל דבר וכ"כ התומים בסימן ל"ב ע"ש

ולפ"ז א"ש הא דמכשיר בתשובות הרא"ש דשם איירי בהגדה דלאחר כ"ד שהרי