קהלת יעקב (ליסא) יד

שם דעדותו בטל משום נוטל שכר להעיד דקנסוהו חז"ל ועקרו לעדותו א"כ מאי נ"מ אם פסול מטעם נגיעה דאם יחזיר השכר בין כך ובין כך מהני עדותו מחדש ועדותו למפרע בודאי בטל. ובל"ז אין דבריו נהירין מ"ש ראיה מהרי"ף גבי אשתמודענא דכתב אבל היכא דאיכא חשדא לא מהימן ופי' דברי הרי"ף ז"ל מטעם נגיעה. המעיין ברי"ף שם יראה דלא כן כוונתו והטה כוונת הרי"ף לדבר אחר וע"ש בהראיה שהביא הרי"ף מבגר לית לה קלא ועיין תומים סימן מ"ט ע"ש. ואין להאריך

שם אבל פסולי עדות מדאורייתא. משמע לכאורה מלשון הפוסקים דכל הפסולין המבוארים בסימן ל"ד בח"מ דפסולים מדאורייתא פסולין לעדות אשה. אבל הנ"י פז"ב וכן בפ"ז דיבמות כתב בהדיא דכל שאינו רשע דחמס אינו פסול רק משום גזרת הכתוב דאל תשת רשע עד ולכן באיסורין דא"צ עדות דאפי' אשה כשירה ה"ה רשע שאינו של חמס. וכן בב"י סימן כ"ח בח"מ נסתפק בהאי סברא אי רשע שאינו של חמס כשר ומהתימא שלא הזכירו כאן דברי הנ"י אחרי שלא נמצא חולק ע"ש. ואף שבנ"י בפ"ב דיבמות כתב דברוצח פסול אף אליבא דרבא דבעינן רשע דחמס היינו מטעם שכתבו הפוסקים דהוי רשע דחמס כל מה דעביד להנאתו וכן הורג נפש אין לך רע לבריות יותר מזה והוי כרשע דחמס ואע"ג דלשון הנ"י לא משמע כן ע"ש ע"כ איהו דחיק ומוקי אנפשיה. וא"כ צ"ע למה העלימו האחרונים דברי הנ"י הנ"ל ולא הביאו ויש להחמיר בזה ועיין בח"מ סימן מ"ב לענין החשוד על העריות אם כשר לעדות אשה לומר מת בעלה ע"ש

סעיף ד' מחבר שחזקתן שונאות זו את זו. עיין משל"מ בעדות נשים אי איכא עדים דנפל למים שאל"ס ואח"כ אומרים אנו הצרות וכל החמשה נשים שהכירו בט"ע אי מהימני ע"ש

סעיף ז' בא אחד ואמר הרגתיו וכו'. הרשב"א בתשובותיו סימן אלף רל"ז כתב וז"ל באומר אני זניתי עם אשתך אינו נאמן דחצי דיבור לא מפלגינין והא דבאומר הרגתי פלגינין דיבורו היינו דפלגינין דיבורו באומר הרגתיו במזיד פלגינין דיבורו ואומרים דבשוגג הרגו אבל באומר אני זניתי עם אשתך שוגג לא משכחת דאין קשוי אלא מדעת גם באונס לא משכחת לה דיהרג ואל יעבור ומשים עצמו רשע. ובתומים סימן ל"ד התפלא עליו למה לא נפלוג דיבוריה ולומר דבאונס היה כיון דאם היה באונס אינו נפסל לעדות הואיל ולא עבר רק על מ"ע דקידוש השם וכן הקשה בשו"ת נ"ב ע"ש. ותירץ בספר שב שמעתתא כלל ז' דאפי' בדבר שהוא רק חומרא: בעלמא לא מהימן לומר שעבר כמ"ש סרשב"א והש"מ בכתובות דף י"ט גבי אנוסים היינו מחמת נפשות דאפילו בדבר שהוא רק חומרא בעלמא מצד חסידות אין אדם משים עצמו רשע ע"ש. וע"ז תמה הש"ש מהא דאמר ר"י ביבמות דף כ"ה פלוני רבעני לרצוני אינו נאמן רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד וקשה דל"ל ה"ט דאל תשת רשע עד כי דקיי"ל אין אדם משים עצמו רשע ומזה הוכיח הש"ש דדוקא בדבר שנעשה רשע שפסול לעדות אמרינן אין אדם משים עצמו רשע ולכך הוצרך לומר דהתורה אמרה אל תשת רשע עד ע"ש: והוא תמוה מיבמות שם דאמר התם שאני עדות אשה דאקילו ביה רבנן ופריך הא אמר ר"מ גזלן ד"ת פסול לעדות אשה ע"ש משמע דאי הוי כשר לעדות אשה היה נאמן. ולפ״ז קשה הא אין אדם משים עצמו רשע דרוצח גמור ודאי רשע הוא דאטו משום דכשר לעדות אשה לאו רשע הוא. אמנם הדבר נכון מאד דבודאי שפיר כתב הרשב"א והשטה מקובצת