קהלת יעקב (ליסא) קטו

פי' שמטלטלין אפר צונן ומסלק לצדדין שיהיה יכול לאפות. אח"כ כ' מטלטלין אותן לצורך או"נ לכסות הפשטידא. זה דין אחר ומיירי באפר חם והוא דחוק מאוד דמה ענין זה לכאן שאין לה חיבור כלל למה שלמעלה. לכן נראה לפענ"ד לתרץ קושיית המ"א דיש חילוק בין טלטול מוקצה להנאה במוקצה דטילטול מוקצה מבואר בשבת דף קכ"ד וביצה ל"ו דמשום גזירת הוצאה אסרוהו. משא"כ איסור הנאה במוקצה מבואר בפסחים דף נ"ז דס"ד מעיקרא דהוא דאורייתא מקרא דוהיה ביום הששי והכינו ולמסקנא דהוא רק מדרבנן מ"מ סמכוהו אקרא זה ואסרוהו מכח אסמכתא כמבואר בפ"מ בפתיחה הכוללת להל' י"ט ע"ש. ולפי זה נ"מ גדולה יש בין טלטול מוקצה בין הנאה במוקצה דטילטול מוקצה שהוא רק משום גזירת הוצאה א"כ במקום דהוצאה מותר כגון בצורך היום קצת מטעם מתוך טילטול מוקצה ג"כ מותר משא"כ ליהנות ממוקצה עצמו דאיסור הוא משום דסמכו אקרא דוהכינו דאסור ליהנות ממה שאינו מוכן מעיו"ט לא שייך בזה לומר מתוך ואסור. ולפי"ז לטלטל אבנים לצורך נטילת פירות מותר דחשיב צורך קצת דהוצאה מותר בכה"ג משום מתוך וכ"ש טילטול שהוא רק משום גזירת הוצאה וכן לסלק אפר כדי לאפות מותר מהאי טעמא וכן לכסות הפשטיד"א כדי שיהי' חם דאין איסור רק משום טלטול מותר כשיש צורך קצת כמו בהוצאה ולכך כללם המרדכי והא דהקשה המ"א מכיסוי דהנה התוס' בכתובות דף ז' הקשו אהא דאסור לכבות הנר מפני ד"א אמאי אסור נימא מתוך דהא יש בו צורך קצת ותירצו דכיבוי הנר להיתר התשמיש מיקרי מכשירין. ולפי"ז נראה דה"ה להוציא הנר לרה"ר להתיר הד"א ג"כ אסור דהא מיקרי מכשירין. ולפי"ז לטלטל מוקצה לצורך להתיר השחיטה מיקרי ג"כ מכשירין ואסור דהא אף הוצאה אסור בכה"ג וטילטול שוה להוצאה אבל ליהנות ממוקצה גופי' כגון לאכול אסור

סי' תקכ"ז במג"א בריש סי' כ' וז"ל ואע"ג שהתוספת ריש ביצה כתבו דבבישול לא שייך הכנה לא כתבו כן רק למאן דלית לי' הואיל ע"ש. ובלא"ה דבריהם תמוהין וצריכין יישוב עם הגמרא פסחים אבל אנן קיי"ל דמדאורייתא אסור לבשל מיו"ט לשבת כו' ולפרש דבריו נקדים לפרש דברי התוספת ד״ה והי' ביום הששי תימה הואיל והכנה דאורייתא האיך אופין ומבשלין מיו"ט לשבת וכי אתי תקנתא דרבנן לעקור הכנה דאורייתא וי"ל דרבה לטעמי' דאית לי' הואיל ואפילו לדידן ניחא דכל דבר אפוי ומבושל לא שייך בי' הכנה שאין מחוסר רק תיקון בעלמא דמעיקרא הוי חזי לי' רק ביצה שהוא דבר חדש שלא הי' בעולם ולא הי' ראוי כלל מעיקרא וכו'. ולכאורה תמוהין מאוד דהא קושיא זו הקשה בגמרא פסחים דף מ"ו והמהר"מ מלובלין תירץ שהקושיא הוא דלדידן דל"ל הואיל ל"ל צרכי שבת נעשין ביו"ט ודברים יותר תמוהין דא"כ מה תירצו התוספת דהא בפסחים שם מסיק דלוקה אי לאו משום הואיל או דצרכי שבח נעשין ביו"ט

ולפענ״ד הדברים כפשטן דשני ענינים אסורין הן. א' לעשות מלאכה ביו"ט לצורך חול אף בדבר דלא שייך בי' הכנה כגון בהוצאה ובזה לוקה משום עשיית מלאכה בלאו דלא תעשה כל מלאכה. ב' כל שהוכן דבר מיו"ט לשבת אפילו בידי שמים או בידי עכו"ם אסור מגזרת הכתוב דוהי' ביום הששי והכינו דהתורה הקפידה לסעודת שבת ויום טוב דיהי' מוכן מיום חול ולזה מקשה התוספת דהאיך אופין ומבשלין מיו"ט לשבת דכל דבר שהוכן מיו"ט לשבת ס"ל לרבה דאסור נהי דאיסור דל"ת מלאכה כבר תירצו בש"ס פסחים