קהלת יעקב (ליסא) קיד

בשני מותר לתקנו בשני. ומה שהקשה בהא דמכשירין דתיקון מנא דהא אפילו במלאכת או"נ גופה לא הותרו מלאכות רק מלישה ואילך מה"ת יהי' עדיפי מכשירין שיהיה מותר מלאכת מכה בפטיש וישאר מלאכות שקודם לישה ע"ש בסי' תצ"ח הטעם דכל מלאכות שאינן כדרך המלאכות שעושין כן לימים הרבה והוא מלאכה שבביתו וברשותו מותר כמ"ש הר"ן לענין שחיקת פלפלין אף שהוא תולדה דטוחן ומה"ט אסור תיקון מנא גמור כיון שהוא מלאכת אומן

שם ומותר לתקנו. עיין מ"א ס"ק ג' דאם יכול להשאיל אסור כו' וכ"מ סי' תק"מ כו'. ולכאורה תמוה דשם מיירי אפילו לענין עשיית כלי חדש דאסור בי"ט אפילו בא"א כלל לעשות מעיו"ט וצ"ל בכוונתו שמוכיח מהמ"מ פ"ח הל' ד' דאפילו בתה"מ רצה לאסור בדבר הנשאל ואף שמסיק דמותר בחוה"מ מ"מ יש לאסור בי"ט וכן כתב במחצית השקל

סעיף ב' ולא לשורפו. עיין מ"א ס"ק ד' דמיירי באפשר לעשות מאתמול. ולי צ"ע דין זה דהא כתב המחבר בסעיף זה דאם אינו יכול לחתוך כלל דהוי תיקון מנא גמור דאסור אפי' בא"א מאתמול. וא"כ י"ל דמיירי הכא דלא אפשר לצלות כלל מחמת שהיה ארוך יותר מדאי דאז אסור אפילו בא"א לעשות מעי"ט

סעיף נ' מותר לתופרם. אף דלא הותר מלאכת או"נ רק מלישה ואילך נראה דאין תפירה באוכלין שאינו דבר המתקיים ועוד דמלאכה שברשותו הוא ואינו כדרך מלאכה שעושין לימים רבים דמותר כמ"ש הר"ן והרשב"א גבי טחינת פלפלין כמש"ל בשמם בסי' רצ"ה ע"ש. אבל ודאי דאסור לתפור שק להכניס בתוכו מילוי של אוכלין לבשל וכן נראה דאסור לקשור החוט של תפירה בקשר קיימא דקשירה לא הותר משום אוכל נפש

שם נהגו לשרוף. עיין מ"א ס"ק ט' אבל לאחר שנתפרו כו' דהא אי אפשר לעשותו מעיו"ט כו'. לא הי' צריך לזה דבשלמא קודם שנתפר כשחותך החוט שיהיה יכול לתפור חשוב כמתקן מנא אבל אחר שנתפר כשחותך להסיר החוט להשליכו מהעוף אין זה מתקן רק תיקון או"נ ולכך מותר ומורין כן

סעיף ז' להטביל כלי חדש. עיין מ"א ס"ק י"ד דאם א"א להטביל מעי"ט שרי ע"ש. והנה מדברי התוס' פסחים דף ע' בד"ה והא מדקתני סיפא שכתבו דאיכא למימר שונה ומטביל אחר י"ט ע"ש מוכח דבי"ט אסור להטביל אף דשם לא היה יכול לטבול עי"ט א"ו דלהכשיר כלי מאיסור מיחזי כתיקון גמור דאפילו אם א"א לעשות מעי"ט אסור וכמו בסעיף ב' באם א״א לחתוך כלל וע"כ לרבא צ"ל הטעם בהא דנטמא בי"ט מטבילין בי"ט כמו דאסרינן שם לשאר אמוראי משום דטומאה בי"ט מילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן. וגם יש לחלק בין טבילת כלי מטומאה דראוי לחולין ובין טבילת כלי חדש כמו שמחלקין בסי' שכ"ג ע"ש

שם ומותר לטלטל מוקצה. עיין מג"א ס"ק ט"ו שכתב בשם המרדכי שמותר לכסות הפשטידא באפר ומיירי לאחר שנתחמם כו' ע"ש. ולכאורה הוא תמוה דהא המרדכי מביא מזה ראיה דמותר לטלטל מוקצה משום או"נ וכן הוא בתוס' ביצה דף ח' ד"ה אמר ר"י ואי מיירי באפר חם הא אפר חם לאו מוקצה הוא כלל. ונראה כוונת דבריו דודאי אסור לכסות פשטידא באפר צונן רק בחם ובמרדכי כתב שני דברים. א' מביא ראי' דמותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש דהיינו לסלקו מטה שאנו מסיקין ע"ג אפר.