קהלת יעקב (ליסא) קיג

חשיב כמותר ליהנות בתחילת ביעורן. ועוד נראה דהא שכתב התוס' דכל שאינו נהנה בתחלת ביעור דאסור ביו"ט היינו לר"ע דאמר התם דלית לי' מתוך אבל לדידן דקיי"ל דאמרי' מתוך שמותר אפי' לצורך היום קצת ודאי דבצריך לאפות אחר דמיקלי קלי האיסור אין לך צורך היום קצת גדול מזה

שם בתנור בשבת. עיין מ"א ס"ק ג' וביש"ש כ' דהתלישה הוי הכנה גמורה ומ"מ משמע בר"ן דלא הוי הכנה דאורייתא כיון דאלו הי' חולה וכו'. והוא תמוה לפענ"ד דהר"ן כ' זה בעגל שנולד בשבת אף דאסור לשחטו בשבת כיון דאפשר לשחוט לחולה בשבת שבת לעצמו הכין ומותר אפי' מדרבנן דלית בי' משום הכנה ע"ש. ולכאורה קשה על הר"ן דהא הר"ן בעצמו כתב למעלה דכל שהוא אסור ביומי' אסור גם ביום שלאחריו משום הכנה הובא במ"א סי' תקי"ג ס"ק ח"י ע"ש וא"כ קשה הא גם בביצה שייך לומר כיון דאלו הי' חולה בשבת הי' החולה מותר לאכלו א"כ שבת לעצמו הכין א"ו דשאני גבי עגל שנולד בשבת שאינו אסור בשבת באכילה דהא הי' מוכן אגב אמו רק אסור משום ארי' דרביע עלה איסור השחיטה וכשישחטנה בשבת בשביל חולה הצריך לכזית יהי' מותר שאר בשר אף להבריא לאכול באומצא כמבואר בסימן שי"ח וא"כ שבת הכין לעצמו אף להבריא משא"כ בביצה שנולדה בשבת דאסור באכילה משום מוקצה ואם יש לו חולה ואינו מותר רק להחולה שהוא מותר בכל האיסורין והמותר אסור להבריא א"כ לא שייך לומר שבת לעצמו הכין ולפי"ז קשה הא שכתב כאן כיון דאילו ה"ל חולה היה רשאי לבשל באלו העצים וכו' דמשמע שבא לחלק שלא יהי' אפילו כעין הכנה דאורייתא במה שאסור לבשל בשבת משום כיון דאלו היה חולה בשבת הי' ראוי לבשל בשבת. א"נ בא לחלק מ"ש דהתלישה הוי הכנה גמורה והיינו כיון שאין ראוי לבשל בשבת מחמת התלישה הכין רק ליו"ט וע"ז כתב דחשיב כאלו שבת הכין לעצמו מטעם חולה ולפי מש"ל ליתא לסברא זו דאם הו"ל חולה לא הי' רשאי לבשל רק הצריך להחולה ולא להבריא. ואין סברא לומר כיון דאם הי' מבשל בשביל החולה והי' נשאר תבשיל מהחולה היה מותר להבריא מדאורייתא רק מדרבנן אסור כמבואר בסימן שי"ח לית בי' כעין הכנה דאורייתא דהא ליתא כיון דגוף הבישול אין בו היתר לבריא לא שייך שוב לומר שבת לעצמו הכין לבשל בו

עוד כתב המ"א דאם נתלשו ביו"ט כו' דמותר להסיקן בשבת ע"י עכו"ם ע"י ביטול ברוב כו'. אין הכוונה שנפלו לתוך התנור ביו"ט דבזה ודאי דמותר להסיק התנור בשבת שאחריו ע"י עכו"ם ע"י ביטול ברוב דהא גם ביו"ט היה מותר להסיק ע"י ביטול ברוב א"כ יו"ט לעצמו הכין וע"כ מיירי רק שנתלשו ביו"ט שהיה אסורין לבטלן ביו"ט ברוב כמ"ש בס"ק א' ובשבת שאחריו נפלו בתוך התנור. ובזה כתב כיון דמ"מ אין אסור אלא מדרבנן לית בשבת ג"כ רק משום הכנה דרבנן. אמנם לא הבנתי מה שהאריך בטעמים לומר דנולד וגזירה חד טעמא הוא או לא כיון דלכל הטעמים הוא רק איסור דרבנן:

סי' תק"ט סעי' א' ונשבר ביו"ט. עמג"א ס"ק ב' דה"ה אם היה אפשר לתקנו בראשון כו'. והיינו כשהיה צריך לו בראשון שהי' מותר לתקנו בראשון ולא רצה לתקנו בא' והמתין בכיוון ליום ב'. אבל אם לא היה צריך לו בא' רק בב' ודאי דמותר לתקנו בשני כיון שלא הי' יכול לתקנו בא' מחמת איסור מחמת שלא הי' צריך בא' ודאי כשצריך לו