קהלת יעקב (ליסא) קיב

ישראל אסור משום דאפשר למיפלגינהו בלישה ותי' משום תיקון חלה התירו ע"ש ובזה פליגי דהט"ז סובר דלא התירו משום תיקון חלה רק כשנילוש ביו"ט שלא היה אפשר לעשות מעיו"ט אבל כשנילש מעיו"ט שהי' אפשר לתקן רק שפשע ולא תיקן לא התירו משום תיקון חלה כיון שנעשה ע"י פשיעתו וכעין זה מחלקין התוס' לענין עשה דוחה ל"ת בעשה דפשיעה והמ"א סובר דאף כשנעשה ע"י פשיעה מ"מ מותר משום תיקון חלה. אך בגוף הדין יש לתמוה דמה"ת יהיה מותר לאפות הב' על סמך שישייר מן האפוי דעושה איסור רק שהתירו משום תיקון חלה כמ"ש התוס' הנ"ל הא יכול להניח עיסה שיפריש במוצאי יו"ט מן העיסה חלה גם על מה שאכל דבשלמא בפסח א"א לעשות כן דאסור לשהות כיון שתעשה חמץ משא"כ בשאר יו"ט ובודאי דמותר לפרוש מן העיסה על האפוי ועוד שיכול לאפותו בלילה של חול וירום ממנו חלה דמ"ש שמשייר מן האפוי או שמשייר מן העיסה ואח"כ מצאתי בס' מהרח"ש שכתב כן

שם ויצרפם יחד. עיין מג"א ס"ק י"ב שכ' פי' שהי' סמוכין וכו'. משמע מדבריו שצריך דוקא לאפות שיעור חלה דאז א"צ צירוף סל רק הקפה אבל לא פחות משיעור חלה ולצרפם בסל כדי שיתחייב בחלה אסור דאסור לחייב שלא יצטרך להפריש ביו"ט וזהו ג"כ בכלל דאין מגביהין אמנם בפסחים דף מ"ח ע"ב ברש"י ד"ה אמר ליה כ' וז"ל אופין חררה קטנה אצל חררה גדולה ואופה שתיהן וכשהוא רוצה נותנן לכלי והוא מצרפה ונוטל הקטנה וקורא שם וכו' אלמא דמותר לצרף בסל ביו"ט כדי לחייב בחלה ולהפריש חלה ואין לחלק ולומר דכוונת רש"י הוא שיהי' בכל אחד שיעור חלה דרש"י מצריך אף שיהי' בכ"א שיעור חלה צירוף סל שיהי' יכול להפריש חלה מזה ע"ז ולכך מותר לעשות כן ביו"ט אבל עיסה שהוא פחות משיעור חלה אסור לחייב בחלה ביו"ט דז"א דבהדיא כתב התוס' בפסחים דף מ"ו בד"ה הואיל ואי בעי דרש"י לא כתב כן רק בליכא שיעור חלה שכתב כן על הא דנהגו למיפא קפיזא ע"ש בתוס'. ועוד דלסמ"א אסור למיפא קפיזא ביו"ט ובש"ס ופוסקים לא חילקו ולא אישתמיט שום פוסק לכתוב דהאידנא דנהגו למיר: קפיזא ולצרפם בסל דאסור לעשות כן ביו' א"ו דאין איסור כלל ביו"ט לחייב בחלה ע' צירוף סל ואיסור דאין מגביהין תרומה הוא רק הקריאת שם אבל לחייב בחלה ודאי דמותר ואפי' מצוה איכא

סעיף ז' הרבה פת נקיה. עיין מג"א ס"ק ט"ז דמותר לכתחילה לאפות פת הדראה ואח"כ פת נקיה ע"ש והטעם דלכתחילה יכול לאפות פת כזה אבל כשיש לו כבר פת נקיה אסור לאפות פת אחר שאינו רגיל לאפות פת כזה כשיש לו פת נקיה אם לא שיש לו ב"ב דאז רגיל הוא

סי' חק״ז סעיף ב' ומבטלן עמ"א ס"ק ג' דאסור להתחמם נגדם. נלענ"ד דמ"מ מותר לאפות אפי' כשאבוקה נגדו דהא דאמרינן דמיקלא קלי איסורא היינו משעה שנהנה מהפת בטל האיסור וכמ"ש מהרי"ל הובא במג"א סי' תמ"ה וז"ל דעצים לאו בני אכילה ואף אם מקצתן אתי לתבשיל אין האיסור דרך הנאתו ע"ש ולא אישתמיט שום פוסק לכתוב דאסור לאפות באבוקה נגדו ובשלמא בחימום י"ל דחשיב כדרך הנאתו משא"כ באכילה. ולפי"ז ל"ק מה שהקשה המג"א מהא שכ' התוספות בפסחים דכל שאסור ליהנות בתחלת ביעורן וכו' דהכא כיון שמותר לאפות בשאבוקה נגדו