קהלת יעקב (ליסא) קיא

ולזה הגונח מותר דהרשב"א והר"ן בפרק חביות כתב דבמוקצה מחמת איסור כשנסתלק האיסור ממילא שלא בידים כמו נר שהדליק ונסתלק האיסור שלא ע"י עבירה וממילא בבהמת עכו"ם וחלבו עכו"ם מותר החלב דכללא הוא מוקצה מחמת איסור מותר בשל עכו"ם דחשיב גמרו בידי אדם כמו בעשה עכו"ם מנעלים על המקח מותר ללבוש כמ"ש באו"ח סי' רנ"ב. וכן בעשה עכו"ם שופר מקרן שלו ולכך מותר. ונראה דזהו סברת הרשב"א שכתב בחלבו עכו"ם דמותר כיון שהישראל הי' מותר לחלוב לאוכלין שהוא משולל הבנה קצת. ולפי מ״ש א״ש דהרשב"א ס"ל דלא תיקשי כיון שנאסר לחלוב מבהמה יצא מתורת אוכל לגמרי וממילא החלב לא הוי אוכלא דאפרת והוי מוקצה. ומיירי בבהמת ישראל שחלבו גוי ולכך כתב דהא הישראל ג"כ מותר לחלוב ודעתו עליו ליטול אותה ולא חשיב כמו מיא בעיבא ולא איתקצי אצלו לגמרי רק אם חלבו ישראל למשקה אסור כיון שנסתלק האיסור ע"י שעבר עליה ומוכח ג"כ מדברי הרשב"א זו דלא שייך גזירה במשקין שזבו דאלת"ה קשה מהא דגונח דכי מותר משקין שזבו משום צער רעב. ועוד דלמה התיר הרשב"א הא מ"מ אסורין משום משקין שזבו או מטעם שכתבו התוס' בביצה דף ג' וז"ל דלא גזרו שמא יסחוט רק בפירות שאדם מתאוה להן או מטעם הב' שכתבו התוס' שם דגזירה לא שייך בדבר שצריך טורח. ואף שכתב הרשב"א בשבת דף קכ"ב דכל האסור בישראל משום מוקצה אף בעכו"ם אסור שלא תחלוק ע"ש עכצ"ל דלא קיי"ל כרשב"א דהא קיי"ל בעשה עכו"ם שופר מקרן שלו מותר כמבואר בסי' תקפ"ו וכן בסי' רנ"ד עשה עכו"ם כלי משלו א"נ דווקא במחובר הדין כך כדמשמע מפירש"י בפ' א"צ ונ"ל אדבזה פתורץ קו' המ"א בסי' תצ"ה על הרמי שכי' דאף לפי דבריהם אסור בנולד דהא מאן דמתיר במוקצה מתיר בנולד ע"ש. ולפמ"ש התוספות בעירובין דף מ"ו דבנולד שלא היה בעולם כלל כגון באפר כירה ודאי אסור וי"ל דכוונת הרמ"א בנולד כזה. ומה שתמה המג"א בדברי מהרי"ל נ"ל לתרץ דהנה התוס' בביצה דף ד' בד"ה נימא קסבר רב הקשו וז"ל תימא לימא דקסבר ב' קדושות הן אלא הטעם הוי מגו דאיתקצי לביה"ש אתקצי לכולא יומא. והנה לפי דברי רש"י בביצה בד"ה נוטל למקום הפחת שכ' וז"ל דכל היכא דאיתקצי מדרבנן לא אמרינן מגו דאיתקצי ל"ק קו' התוס' הנ"ל דהא מוקצה הוא רק מדרבנן ולא אמרינן מגו דאיתקצי. ולפ"ז נראה דבביצה דאיתילדא ביו"ט אחר השבת שאסור ביום ב' דהא ביו"ט א' שאסורה הביצה מדאורייתא משום הכנה כמבואר בביצה דף ב' וממילא דאסור ג"כ ביו"ט ב' משום מגו דאיתקצי ביה"ש משום דשמא יום הוא ואסורה מדאוריי' ממילא איתקצי לכולא יומא ולפ"ז שפיר כתב מהרי"ל דבחלב שנחלב ביו"ט א' שאחר השבת שמותר ביו"ט ב' ול"ד לביצה שאסורה אף ביום ב' וכמש"ל הוא משום דבחלב לא שייך הכנה דרבה די"ל דשבת לעצמו הוכן כיון דאפשר לחלוב בשבת ע"י אמירה לעכו"ם אפי' לכתחילה משום צער בע"ח

סי' תק"ו סעיף א' אין מודדין. וכשפיחת מעט או הוסיף מעט ואינו מדקדק במידה מותר כמו דאיתא בהל' שבת סי' שכ"ג (א"ר סי' תק"ו)

סעיף ג' ומותר לאפות. עט״ז ס"ק ז' ומ"א ס"ק יו"ד שחולקין בדין זה וטעם מחלוקותן הוא שהתוס' הקשו בפסחים דף מ"ו דמה"ת יהי' מותר כשמבצע מכל חדא הא בעיסה חצי' של נכרי וחצי' של