קהלת יעקב (ליסא) קי

בטרקסי' וכלכלה גבוהין י' והן פחות מג' סמוך לקרקע הוי רה"י מטעם עומד מרובה על הפרוץ דמהני אפילו בכלים

סעיף ג' אין סומכין. עיין ט"ז ס"ק ד' היינו בקעת לחה אבל יבישה מותר וכו' עיי"ש. ופוסק כהרא"ש וטור דלית לי' מוקצה ביו"ט רק הטעם דאסור דגזירה יו"ט אטו שבת דבשבת כיון דלא חזי להיסק הוי עצים כמו אבנים דהוי מוקצה לכ"ע אבל ביבישה מותר כיון דחזי להסקה לא גזרינן משא"כ בלחה דאף ביו"ט מן הסתם לא חזי להסקה רק להיסק גדול גזרינן כמבואר בב"י ע"ש אך לפ"ז תמוהין דברי הרמ"א דלרא"ש אסור בלחה אף לצלות בו

שם וכ"ש שמותר. עיין מג"א ס"ק י"ג ואפשר דמ"מ כ"ש הוא וכו' כוונתו כיון דעץ יבש מותר לצלות מכ"ש שמותר בעץ לח להיסק גדול אף שאינו ראוי בעצמו דהא עצים להסקה ניתנו

סי' תק"ג סעיף א' אבל ממלאה. עיין מג"א ס"ק ב' וביש"ש פסק כרוקח דאסור וכו' נראה דהיינו להוסיף דלאו חד טירחא הוא או שמערים לאכול כזית אעפ"י שאין צריך אבל בקדירה אחת וצריך באמת למקצת ביו"ט ראשון רק קדירה גדולה דחד טירחא הוא מותר כמו חימום מים וכן משמע להדיא ביש"ש ע"ש. ועוד שם שאוסר לטפל הגבינה וכו' ושם מיירי שרוצה ליתן לתינוק ואפ"ה משמע דבמשביח מותר ורימז למ"ש הרשב"א סי' תרפ"א כי שם מבואר דדוקא אחר מנחה שהוא אחר אכילה אסור משמע דקודם אכילה מותר

עוד שם והמרדכי כתב באחד שהיה צריך לברית מילה פת והתיר ר"י ג' תנורים פת מפני צריכות פת מכל תנור לב' וג' ישראלים והג"מ כתב דזה מיקרי הערמה ואסור וכו'. ולפיענ"ד נראה דודאי ר"י לא התיר לישראל אחד לאפות שלשה תנורים בשביל צריכות פת לג' ישראלים דהא מבואר בסימן תק"ו דמי שיש לו הרבה פת נקיה דלא יאפה שוב לכן נראה שצוה לג' ישראלים לאפות תנור מלא פת לכ"א בשביל פת מועט שהי' צריך כ"א בשביל עצמו וזה בודאי היתר גמור הוא

סי' תק"ה סעיף א' ועכו"ם החולב בהמה. עיין מ"א ס"ק ג' שכתב במסקנא דמילתא דחלב שחלבו עכו"ם ביו"ט מבהמה של עכו"ם דבחלבו לקערה אפילו מבהמה העומדת לאכילה אסיר דהוי נולד שמעיקרא אוכל והשתא משקה ובחלבו מהעומדות לגדל חשיב כמו לאכילה בבהמת גוי ואי חלבו לקדירה מותר החלב. ולפענ"ד נראה דעומדות לאכילה אצל העכו"ם אפילו בחלבו למשקה מותר דמאוכל שנעשה למשקה לא חשיב נולד. וראי' לזה מכתובות דף ס"ד ע"א בגונח שיונק חלב ובתוס' שם דאפילו בצער רעב מותר ומבואר בפוסקים דאפילו ביונק חשיב כמו לקערה ואם תאמר דחשיב נולד נהי שהתירו מספק כלאחר יד משום צער מ"מ וכי התירו ממוקצה ונולד כגון ביצה שנולדה וכיוצא משום צער רעבון. ועוד ראיה מעירובין דף מ"ו בתוס' ד״ה דה"ל נולד שהקשו ממשקין היוצאין מפירות דבליעי ולא חשיבי נולד וכו' דאפילו שהמשקין אינן ניכרין מ"מ אוכלא דאפרת הוא ע"ש. אלמא אפילו מאוכל למשקה לא חשיב נולד ואמרינן אוכלא דאפרת א"כ ה״ה מבהמה העומדות לאכילה א"ו דעיקר החילוק בין חולב לקערה או לקדירה בחלב הוא לענין איסור חליבה דמשקה מאוכל חשיב מפרק ואוכל מאוכל לא חשיב מפרק וכיון דלקערה יש איסור חליבה ממילא הוי חלב שחלבו למשקה מוקצה מחמת איסור ולזה