קהלת יעקב (ליסא) קח

דף ז' במצורע שראה קרי וכן בזבחים בטמאי מתים שנעשו זבין אבל לבקע הכלים קודם אסור. ולפ"ז מיושב קו' הפ"י בביצה דף י"ב גבי השוחט עולת נדבה וכן בכתובות דף ז' דמתיר לבעול בתולה מתחילה ביו"ט דמותר מטעם מתוך וע"ז הקשה הפ"י בשלמא שאר שחיטה שאין צורך לדם לית בהו רק משום חבלה משא"כ שחיטת קדשים ובעילת בתולה דלדם הוא צריך ואית בי' ג"כ איסור מפרק ומפרק לא הותר ביו"ט ולפי הנ"ל א״ש כיון דאיסור נטילת נשמה ואיסור מפרק באין בבת אחת אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי

סי' תק"ב סעיף א' אין מוציאין. עיין מ"א ס"ק א' בשם המ"מ דאין זה כביצה שנולדה לפי שאין זה דבר הראוי בעצמו אלא לאפות ולבשל בו וכו' והלח"מ שם הקשה דהא אין מסיקין בשברי כלים אף שאין ראויין רק לאפות ולבשל בהן. ולפענ"ד נראה דכוונת המ"מ הוא דדוקא עצי מוקצה דהוא דבר שיש בו ממש חשיבי כמו עצי הקדש ועצי אשירה אבל הכא דלא הוציא רק שלהבת ומדליק בהן עצי היתר דמשלהבת אין איסור ליהנות דאפילו שלהבת מע"א מותר לפי שאין בו ממש ובעצי היתר שהודלקו משלהבת ודאי דמותר ליהנות

שם אם אין מכביהו. עיין מ"א ס"ק ה' שרימז לתוספת בדף כ"ב בד"ה אין מכבין דשם בתוספת אוסרין אך משם אין ראי' דהתוספת מיירי שחס על העצים וחשוב כמתכוין לכיבוי. עוד רימז לסי' תק"ז סעיף ד' דכיבוי לא אמרינן מתוך ולצורך אכילה אין היתר רק בשעת הכנת האוכל כגון בישרא אגומרא ובגריפת התנור שאינו בשעת אכילה עיקר ההיתר הוא משום שאין מתכוין לכבות אבל בשעת הכנת האוכל כיון שרוצה לאכול כך ובכך א"א בלא כיבוי מותר כמבואר שם בסי' תק"ז סעיף ט' ע"ש ורימז ג"כ לסי' תק"ט באיזה עפר מכסין ע"ש בס"ק ט"ו דדוקא לאחר שנתחמם האפר דאינו מוקצה

שם לצורך יו"ט ב'. עמ"א שרימז לסי' תק"ג היינו דאם מכסה בעיו"ט הרבה אש שיהי' לו אש לשחרית יום א' וליל ב' מותר דכל שיש הרבה אש יש בו תועלת גם ליום א' דכשיש הרבה אינו כלה מהר וכל שיש בהריבוי צורך גם ליום א' מותר כמו במבשל הרבה בסי' תק"ג

שם שנראה כבונה. עיין מ"א ס"ק ז' דוקא שמסדר ד' שורות וכו' ומ"מ כשנותנין ב' שורות אבנים וכו'. הא דמחמיר באבנים טפי מבעצים נראה כיון דאבנים קבועין ונשארים המחיצות ואויר ביניהן משא"כ בעצים שנשרפין ומתקלקלין לכך תיכף בעינן ד'

שם המגיעין לארץ. עיין מג"א ס"ק ט' הד"מ שכתב בסי' שתמה על הד"מ כאן ועל שע"א גבי אם הי' הגגין סמוכין בפחות מג' דלא אמרי' לבוד מטעם דלא אמרינן לבוד להחמיר הא בסיכה דף י"ח אמרינן הטעם דהילכתא גמירי לה. ובאמת הוא תמוה גדולה. ועוד קשה לי דהא ע"י לבוד חשבינן לי' רשות היחיד כגון במחיצה בחבלים או בקנים בעירובין דף ט"ז והזורק או המוציא מתוכה לר"ה חייב אלמא דאמרינן להחמיר. וליישב דברי רמ"א ביו"ד שלא יהי' תמוהין כ"כ י"ל דכוונת הד"מ הוא דנהי דטומאה הילכתא גמירי לה דלא הוי כסתום לאשווי' החלל ג"כ לאהל מ"מ לענין להצטרף לשיעור כגון אם הגג בולט חוץ לכותל פחות מטפח וכמו כן ג"כ השני וביניהן פחות מג"ט ונגד זה ליכא הילכתא כמבואר בעירובין דף ו' בתוס' ד"ה עור העסלא וז"ל ואין חשוב האויר כסתום דהלכתא גמירי