קהלת יעקב (ליסא) קז

עוד כתב המ"א וז"ל ונ"ל במקום שיש ודאי הפסד וכו'. פי' דהערמה כזו שהוא אחר אכילה לומר דשרוצה לאכול עוד כזית כדי למלוח כולן שאוסר בס"ק יו"ד מ"מ בהפסד ברור מותר בהערמה כזו כמו במסוכנת ואף דבמסוכנת כשרוצה לאכול כזית מוכרח לשחוט כל הבהמה משא"כ הכא שמערים עוד לומר בכל חתיכה וחתיכה לזו אני צריך מ"מ יש להביא ראי' מהפשט דהרבה מתירין בהערמה זו ואפילו מאן דאוסר שם י"ל דוקא התם בהפשט דאיסור דאורייתא משא"כ מליחה דאין עיבוד באוכלין

סי' תק"א סעיף א' וקרובה להשבר. עיין מ"א ס"ק ב' דאפילו לפימ"ש בסי' שכ"ד דבהמה בריאה שמתה מותר לר"ש היינו משום דמ"מ יושב ומצפה שמא ישחטנו חש"ו כמ"ש התוס' בחולין וכו'. תמוה לי דהתוס' לא כתבו זה רק כששחטו בשבת דעכשיו ג"כ עומד לאדם אבל כשנתנבלה מה בכך שהי' מצפה שישחטנו חש"ו הא קיי"ל דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים ונולד הוא וע"כ מאן דמתיר ס"ל דלר"ש א"צ שיהי' יושב ומצפה. ומה שמוכיח המג"א דלא קאמר בדף ל' הניחא לק"מ דשם בסוכה של בנין בריא שנפל דכיון שבנאה בבנין ואסור משום סתירה אין לך דחי' בידים גדול מזה וכגרוגרת וצמוקים דמיא דאפילו בהמות שהניחו לרעות באפר חוץ לתחום מבואר בשילהי ביצה דכגרוגרת וצמוקים דמיא משא"כ קורה הראוי לבנין שנשברה דלא דחי' בידים

סעיף ו' שנשברו ביו"ט. עיין מ"א ס"ק י"ג דמוקצה אסור ובספר אלי' רבה הקשה דבסי' תק"ז סעיף ג' כתב דמוקצה מותר ליהנות ע"ש. ולפענ"ד נראה דכמו דאמרינן בפסחים דף כ"ד במעילה דקול ומראה וריח אין בו משום מעילה וכן בשאר איסורי הנאה כדמוכח שם וכתב הכפות תמרים בר"ה דף כ"ט דדוקא הנאה הבאה מאליו אבל לטלטל בידים להריח בו או ליהנות מקול ומראה שבו אסור מדאורייתא ויש בו משום מעילה וסובר רמ"א דה"ה במוקצה הדין כן. ולזה בסי' רע"ו בעכו"ם שהדליק את הנר א"צ לצאת וכן בסי' שכ"ה לענין שבח עצים בפת שהפת כבר נאפה והנאה בא לו שלא על ידי מעשיו רק כשעשה בשביל ישראל אסור מטעם אחר משא"כ בהא דפסחים דף מ"ז דאסור לבשל בעצי מוקצה דנוטל איסור בידים ונהנה מהם וכן בכאן דהיפך בהו ועושה מעשה בידים משא"כ במסיקין בכלים דלאו מוקצה הן וכשנעשו אחר כך שברים אחר שישלוט בהן האור באמת אסור להפוך בהו כמבואר בהג"ה וכשאינו מהפך בהו הנאה הבא מאליו הוא. אחר כך מצאתי ברשב"א בחידושיו לשבת דף כ"ט בד"ה כי אדליק בי' פורתא שכתב וז"ל דמוקצה אין איסור בהנאה רק לעשות מעשה בידים ונהנתי שת"ל כוונתי לדעת הגדול

עוד כתב המג"א דעכו"ם שחקק קב בבקעת דהיינו בשל ישראל כמבואר בסי' תקפ"ו דה"ל נולד ואין מסיקין. נראה לפענ"ד דוקא כשהי' ניחא לי' לישראל מעיקרא אבל כשעשה שלא מדעת ישראל והישראל לא ניחא לי' בהכלי רק בהסקה נראה דאין הנכרי יכול לאסור של ישראל שלא מדעתו וכעין שכתב המג"א בסימן רנ"ג ס"ק ל״ש וכן לענין בסיס לדבר איסור בסימן ש"ט ע"ש

שם בכלים שלימים. עיין מ"א ס"ק י"ג דהבערה גופי' אב מלאכה והותרה לצורך וה"ה סתירה ונהי דאסור לבקע כלי לצורך א"נ היינו משום דמלאכה בפ"ע הוא וכו'. פי' דכשאיסור הבערה ואיסור סתירה באין כאחד אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי כמו ביבמות