קהלת יעקב (ליסא) קו

שמתיר ב"ש אף שאפשר לעשות מעיו"ט ומ"מ מתירין משום שמחת יו"ט וב"ה מחמירין ואוסרין וגבי נתינת עור לפני הדורסין שב"ש אוסר אף שהוא דבר שא"א לעשות מעיו"ט משום גזירה דעיבוד חמור מאוד ולא משגיחין משום מניעת שמחת יו"ט ולא התירו סופן משום תחילתן משום חומר איסור העיבוד וב"ה מיחלפא שיטתיה שמתירין משום שמחת יו"ט חומר הגזירה והרי מחלוקתן מהיפך אל היפך לענין טילטול אפר ב"ש מתירין טפי משום שמחת יו"ט ובגזירת עיבוד ב"ה מקילין טפי משום שמחת יו"ט ומשני דב"ה לאו משום שמחת יו"ט פליג ומתיר רק שסובר דבעור ליכא גזירת עיבוד דחזי למיזגא וכן אמרו שם לב"ש דאף שאין משגיח שם על שמחת יו"ט במקום שיש סרך איסור דאורייתא כגון בעור דאיכא משום עיבוד ומ"מ מקילין לענין אפר משום שמחת יו"ט די"ל דלא מתירין רק בדקר נעוץ דליכא סרך חפירה דאורייתא רק טלטול אפר שאינו מוכן ב"ש מתירין רק שבזה מקיל ב"ש יותר מב"ה שמתירין טילטול אף בדבר שאפשר לעשות מעיו"ט משום שמחת יו"ט וב"ה אוסרין כה"ג אבל טילטול בדבר שאפשר לעשות מעיו"ט אף ב"ה מתירין משום מניעות שמחת יו"ט

סעיף ד' את החלבים. עיין מ"א ס"ק ז' ועיין מ"ש בסי' תצ"ה על מה שנדפס למטה השגה על המג"א שאין ממש בהשגתו. אמנם הא קשיא לי על מ"ש דמותר הואיל וחזי להדלקה דמ"ש מעצים דאין מטלטלין אותם לשום צורך רק להדלקה. וכתב ר"ן הטעם בפ' המביא גבי אין סומכין הקדירה בבקעת דכל דבר שאינו כלי דין מוקצה יש לו לגבי שאר מלאכות שאין מיוחדין לזה ונראה דמה שעשוי להאיר חשיב או"נ ואו"נ דמי לכלי ולכך מותר משא"כ עצים דלאו אוכל ולאו כלי הוא

סי' ח"ק ס"א עם עכו"ם עיין מ"א ס"ק ג' פי' שהישראל אסור לומר לעכו"ם וכו' אף שמותר לקנות מעכו"ם כמבואר בסי' תקט"ו וזהו כוונת המג"א שרימז לסי' תקי"ז ובסי' תצ"ח בעכו"ם שהביא בהמה במקילין היינו דוקא בדבר ששומתו ידוע או שהיה לו מאתמול פיסוק דמים או שנותן לו בלא פיסוק דמים וסומך על אמונתו אבל לומר זו בזו מחזי טפי כפיסוק דמים עכשיו דאסור בעכו"ם שאינו רגיל להשתתף. והלבוש פי' בהיפך שהישראל אסור למכור לעכו"ם כה"ג כו' היינו דוקא קודם שחיטה אבל לאחר שחיטה ודאי דמותר דאפילו בשר אחורים מותר למכור דהתירו סופן משום תחילתן רק קודם שחיטה אסור להלביש מטעם דמה שהוא עושה קודם שחיטה הי' יכול לעשות מאתמול לכך אסור קודם שחיטה אבל לאחר שחיטה נראה דמותר למכור אם א"א למכור לישראל דהתירו סופן משום תחילתן כנלענ"ד ברור

סעיף ה' עיין מג"א ס"ק י"א אע"ג דאמרינן לעיל שמותר להערים ולמלוח ביו"ט כדי שלא יסריח ש"מ דעדיף טפי כשמונח במלח וכו' פי' דבריו שהבין דברישא מיירי בנשחט ביו"ט ב' וממילא מוכח דעדיף טפי כשמונח במלח יום א' מכשמונח יום א' בלי מלח וע"ז תירץ הת"ה דמיירי ביו"ט ראשון וכו'

עוד כתב המג"א דמיירי שמלחו להוציא דמו וה"ה וכו' והוא טוב יותר כשהבשר תולה באויר בלי הדחה ומליחה וכו' אין לומר דהמ"א בא לתרץ תי' אחר דלא כתי' הת"ס דא"כ קשה ברישא בנשחט ביו"ט אמאי מותר להערים יתלה כך בלא מליחה באויר עד לערוב אלא ודאי דלא בא המג"א רק לפרש דברי הת"ה ואפילו לדברי המ"א צריך לתי' הת"ה: