קהלת יעקב (ליסא) קד

שם ואם שחט מותר לכסות. עיין מ"א ס"ק ל' דמוקצה מותר לטלטל לצורך כיסוי. אין להקשות מ"ש משאר שבותין כגון לעלות באילן וכיוצא בו דהא אפי' בשופר ולולב אסור בזה דאפשר לומר כיון שהתירו איסור טילטול מוקצה לצורך או"נ כמבואר בסי' תק"ט סעיף י"ד התירו ג"כ טלטול מוקצה לצורך מצוה כעין מ"ש התוס' ביבמות בד"ה כולהו משעטנז וז"ל לענין עשה דוחה ל"ת ע"ש. ועוד דטלטול מטעם הוצאה הוא וכמו דגבי הוצאה חשוב מצוה צורך היום ואמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך א"נ הותרה ג"כ לצורך מצוה מטעם מתוך. ואפשר דמה"ט מבואר בירושלמי דעדיף מלחפור בדקר דחפירה לא הותר משום או"נ. אך הא קשה לי דמ"ש מצות כיסוי ממצות שופר דבשופר אסור ליקח ממנו אבנים כדי לתקוע וא"ל דכאן עושין המצוה בגוף האפר דהא פסק בסי' תקפ"ו ס"ק כ"ו דשופר שהוא מוקצה אסור לתקוע בו. לכן נלענ"ד דדוקא בטלטול מוקצה דהוא משום גזירת הוצאה מותר לצורך מצוה מטעם מתוך אבל ליהנות ממוקצה דאסור מטעם דאסמכינהו אקרא דויכינו את אשר יביאו כמ"ש הפ"מ בפתיחה הכוללת א"נ מטעם שכתב הרמב"ן בריש ביצה שגזרו שיהי' הכל מוכן מימות החול שלא לבא לידי איסור דאורייתא אסור לצורך מצוה ואף דמצות לאו ליהנות נתנו מ"מ כשיש הנאה בגוף המצוה אסור ובתק"ש איכא הנאה בתקיעה גופה כמ"ש הב"י בשם גאון ועיין בסי' תקפ"ו דאדם אחר מותר לתקוע וע"ש גבי מודר הנאה ומוקצה אסור בהנאה לכ"ע כשנהנה מן המוקצה בידם עיין רשב"א שבת דף ק"ט

ולפ"ז נלענ"ד דלא כמג"א סי' תרנ"ה על מה שכתב הרשב"א דערבה שנתלשה בי"ט שני אסור לטלטלה וע"ז כתב המג"א דגם בי"ט ראשון אסור. ולפענ"ד נראה דמותר דטלטול מוקצה מותר לצורך מצוה שהוא צורך היום והא דאוסר הרשב"א בי"ט ב' אפשר דהרשב"א איירי שהטלטול צריך להיות טרם העשיית המצוה ולכך אסור דעשה דרבנן אינו דוחה איסור דרבנן רק בעידנא דמיעקר כמ"ש המ"א סי' תמ"ו משא"כ במצוה דאורייתא דוחה ל"ת דרבנן אפי' בליכא בעידנא כמ"ש לעיל על הט"ז ס"ק י"ב והא דדחי מצות כיסוי לאיסור טלטול מוקצה אף דבמתוך בעינן דוקא צורך היום מ"מ י"ל דמיירי במקום דאי אפשר לכסותו בלילה והוי שפיר כצורך היום ול"ד לשריפת קדשים דאפשר לשרוף ליום מחר וא"כ לא הוי צורך היום משא"כ בכיסוי וז"ב

סעיף ט"ז הכנים עפר הרבה. עיין מג"א ס"ק ל"ב שכתב דמה שנותנין נר לתוך החול דלא שפיר עבדי דהר"ן כתב דאסור להטמין ביצה בעפר תחוח אלא א"כ תחוח כשנותנין ביצה נכנסת מאליה מתוכה כו'. תמוה לי דהר"ן כתב כ"ז על הטמנה בחול ובאבק דרכים שהוא כקרקע עולם דשייך בו משום חופר וכן סיים הר"ן שם דהוי חורש משא"כ בחול שהביא ממקום אחר ונותנו בקרן זויות דלית ביה משום חופר כמש"ל בשם הב"י רק משום גומא ובזה שייך הכלל שכתבו התוספת בביצה דף ח' בד"ה בעפר תחוח דכשמגביה הביצה נופל הקרקע ואינו ניכר שם גומא ליכא איסור משום עשיית גומא ע"ש

סעיף י"ח אפילו דם בהמה. עיין מג"א ס"ק ל"ה ואם הכין עפר לצואה הוי מוכן לכוי דזה וזה ספק כח'. והוא תמוה דבש"ס אמרו דהא דמותר לכסות דם כוי בעפר מוכן רק כו' בעפר לודאי אסור לכסות דם כוי דמוכן לודאי לא הוי