קהלת יעקב (ליסא) קג

האו"נ רק שאסור לשחוט שאין לו עפר ושניהן מכשירין הן ואפשר לעשותן מעיו"ט ולכך אסורין להרא"ש אליבא דב"ה וזהו עיקר הראיות של הרא"ש. דנהי דמ"ע של כיסוי לא מצי דחי לאו דיו"ט מ"מ קודם שחיטה כיון דא"א לו לשחוט ולאכול בלתי אם יהי' לו עפר הי' לו להיות מותר לחפור בכדי שיהי' לו עפר שיהי' יכול לשחוט ולאכול דחשיב או"נ כמו מרוטות הנוצות א״ו דאסור מטעם משום דלא חשיב רק כמו מכשירין וא"כ ה"ה מרוטות הנוצות דאסור וממילא ב"ש דפליג על ב"ה באמת ס"ל דאפי' אפשר לעשות מעיו"ט מותר לעשות מלאכה שא"צ לה משום שמחת יו"ט וממילא הוצרך הש"ס לומר בדף ז' ובדף י"א דטעמא דב"ש משום דלא מימלך ובכיסוי מותר ולא חייש למימלך דהא מתיר אפי' כשאין לו עפר למעלה לשחוט ולחפור והא דב"ה מתיר אם שחט היינו משום מצות כיסוי ולא משום שמחת יו"ט כלל דהא כבר שחט והתיר לאכילה והא דמיקל ב"ה בהוצאה משום דבהוצאה י"ל מתוך ובזה מותר אפי' אפשר לעשות מעיו"ט משא"כ חפירות ומרוטות נוצות שלא הותרה באו"נ רק כשא"א לעשות מעיו"ט מותר אפי' במכשירין כגון לתקן שפוד שנרצף אבל באפשר לעשות מעיו"ט אסור לעשות מלאכות כאלו

סעיף י"ד בעפר תיחוח. עיין מ"א ס"ק כ"ה ומשום שמחת יו"ט שרי כו'. יש כאן חסרון הניכר דאחר ששחט ל"ש שמחת יו"ט רק משום מצות כיסוי ח"ל הרא"ש ולב"ש שרי לכתחלה משום שמחת י"ט ע"ש ולפ"ז ל"ק דמ"ש ממרוטות הנוצות ותלושות השער לצורך שחיטה דאף שהן מלאכות שאין צריכה לגופן וליכא אלא חד איסור ואפ"ה אסור להרא"ש כיון שאפשר לעשות מעיו"ט ומשום מצות כיסוי אנו מתירין חד איסור דש"ה משום מ"ע דכיסוי עדיף משמחת יו"ט ולכך אסור לכתחלה לשחוט אפי' בחד איסור דקודם שחיטה ליכא עדיין מצות כיסוי ומשום שמחת יו"ט אין אנו מתירין אפילו חד איסור ועט"ז ס"ק י"ב שהן תמוהין שכתב דר"ת מתיר משום דיו"ט ל"ת גרידא והוא תמוה דאמרי' שם בביצה דממ"נ אסור משום דלא הוי בעידנא גם מה שסיים בשעת הדחק מותר ליקח עפר מהבא בידו קשה לשיטתו דהו"ל לסמוך אפי' לחפור ולכסות ומצאתי בפ"מ שכתב דבאמת מותר לחפור רק דאנן לא סמכינן אזה לענין חפירה דהוא מלאכה דאורייתא ולקושיא הראשונה י"ל דלדחות איסור דרבנן לא בעינן בעידנא

סעיף ט"ו אם הוסק בי"ט. עין מ"א ס"ק כ"ח דאם נתערב כו' ואע"ג דקמח בקמח מקרי לח בלח כו'. תמוהין דבריו דלח בלח דבעי' ס' הוא רק בדבר השייך בו טעם וכן הקשה הפ"מ

שם שראוי לצלות. לכאורה קשה הא המג"א כתב בסי' תק"ב ס"ק י"א דאסור לסמוך אפי' בעצים העומדין להסקה דאינן מותרין רק לצורך הסקה. ואפשר לומר כיון דהר"ן כ' טעם האיסור כיון שאינו מותר רק לדבר המוכן לכך ועצים אין מיוחדין לכך רק להסקה ואפר מיוחד ג"כ לכסות ואין בו איסור רק משום דנשתנה מעומד לעומד וכשהן ראויין עדיין לצלות לא נשתנה מעומד הראשון לא הוי נולד והוי כעומד לזה ולזה אבל בעצים העומדין להסקה אינן עומדין כלל לעשות עמהן שאר דברים. ומ"ש דגחלים עוממת אסורים לטלטל נראה דהיינו גחלים קטנים שאינן ראוין להבעיר אותן לצורך בישול וצלי אבל גדולים שראויין עדיין להבעיר אותן מותרין לטלטל כמו עצים להסקה דמותרים כדעת הרש"ל שהביאו הט"ז והמ"א בסי' תק"ב: