קהלת יעקב (ליסא) קב

דאף אי תולש לאו היינו גוזז מ"מ איסור דרבנן איכא במתכוין ולא הותר רק לפנות השיער דהוי דבר שאינו מתכוין וא"כ קשה כיון דבש"ס משוה להדיא בכור ליו"ט מה"ת ס"ל להמחבר להחמיר ביו"ט יותר מבכור. לכן נראה דחש המחבר להמסקנא אחרינא שבש"ס דפריך שם וסבר ר"י בן משולם בדבר שאינו מתכוין שאסור הא מתיר בפרה לגזוז שני שערות שעיקרן מאדים וראשן משחיר משום דהוי דבר שא"מ ופרש"י שאינו מתכוין לגזוז רק להתיר הפרה. ופי' התוס' לשיטת רש"י דהקושיא הוא דגם בבכור לישתרי לכתחילה שאינו מתכוין רק להתיר השחיטה ומסיק בשינוייא בתרא דבאמת ריב"מ לא ס"ל דרב. ולפ"ז ההיתר בבכור אפי' בתולש לכתחילה דמ"מ הוי דבר שאינו מתכוין כיון שאינו מתכוין להגיזה רק להתיר השחיטה וע"כ צ"ל דלא חשיב לי' פ"ר כיון דלא ניחא לי' בהגיזה שא"צ להשערות ופ"ר בדרבנן מותר בלא ניחא לי' ולפ"ז שפיר יש לחלק בין בכור ליו"ט דבבכור אין איסור רק בשגוזז בשביל הגיזה ובשא"צ להגיזה הוי פ"ר דלא ניחא לי' מותר בתלישה שהוא רק מדרבנן משא"כ ביו"ט דכשגוזז לצורך העור ג"כ חייב כמבואר בסי' ש"ג ס"ק כ"ב במ"א וכיון שצריך תלישת העור ליפות העור שיהי' ראוי לשחיטה במתכוין יש כאן איסור דאורייתא וממילא גם בפ"ר אסור דל"ש לומר דלא ניחא לי' דהא ניחא לי' בתיקון העור לשחיטה

סעיף י"ג את הנוצות. עיין מג"א ס"ק כ"ד אע"ג דמלאכה שא"צ הוא מ"מ אסור דמכשירי א"נ כו'. קיצר דבריו וכוונתו על דברי הרא"ש בבכורות דף כ"ד שסתר דברי הרמב"ן שהתיר למרוט הנוצות כיון דממילא ימרוט לאחר שחיטה ומ"ל שממרט אותן לאחר שחיטה או לפני שחיטה. וע"ז כתב הרא"ש דבשלמא אחר שחיטה שכבר הוא א"נ מותר אבל מה שעושה קודם שחיטה כדי שיהי' יכול לשחטו נקרא מכשירין והואיל ואפשר לעשות מעיו"ט וע"ז השיג המג"א דנהי דל"ק מהוצאה דמותר להוציא סכין כדי לשחוט אף שהוא קודם שחיטה דבהוצאה מקלינין מ"מ קשה מביצה דף ז' דפליגי רבה ור"י אליבא דב"ש דרבה ס"ל דאומרין להשוחט שבא לימלך שחוט וחפור וכיסה ור"י ס"ל דא"ל חפור שחוט וכיסה ואמרי' התם דפליגי אי חיישינן אי מימלך ולא שחיט וכן בדף י"א גבי בש"א אין נוטלין את העלי ופליגי אי מותר לטלטל תברי גרמי ומקשה מהא דאוסר ב"ש להוליך הסכין אלמא דחייש לאמלוכי למאן דס"ל דתברי גרמי מותר ולא משני דשאני סכין דהוא קודם שחיטה ולא ס"ל לב"ש דמקלינין בהוצאה א"ו דאין חילוק. ומה שהביא הרא"ש ראי' מב"ה דאוסר לחפור ולכסות אלמא דאסור מה שהוא קודם שחיטה וע"ז משיגו המ"א דא"א לומר טעמא דב"ה משום זה דא"כ כשיש עפר למטה הצריך לו קודם שחיטה יהי' מותר לשחוט ולחפור ולכסות אלא ע"כ דלאו משום טעם זה שהוא קודם שחיטה אוסר ב"ה רק משום דלא נדחה משום מצות כיסוי ומלאכת חפירה כן הוא כוונתו. ולא זכיתי להבין דבריו ובמה דסיים נפתח דמה שהקשה על ראיות הרא"ש דא"כ מי שיש לו עפר למטה וכו' דבשלמא במרוטות הנוצות שפיר מחלק הרא"ש דהמריטה שלאחר שחיטה שמתקן האו"נ לא יכול לעשות מעיו"ט משא"כ אותן שצריך למרוט מהצואר שיהי' ראוי לשחוט יכול לעשות מעיו"ט משא"כ החפירה כדי לכסות בין אותו עפר שצריך להכיסוי קודם שחיטה בין עפר שצריך לאחר שחיטה שניהם יכולין לעשות מעיו"ט. ועוד שאותו הכיסוי שאחר שחיטה אינו לתקן או"נ דאחר שנשחט מותר לאכול בלא כיסוי הן מה שקודם שחיטה הן מה שאחר שחיטה וא"כ הכיסוי אין מתקן