קהלת יעקב (ליסא) קא

חכם. והנה במום מובהק דניתר עפ"י ג' בני הכנסת תלוי בשני התירוצים בשבת דף מ"ג דלהתוספת ישינים שם משמע דלא אמרינן מי יימר דכיון דסגי בג' הדיוטות ולהתוס' שם כיון דאיכא איסור לבקר אפילו בג' הדיוטות מי יימר ומה שהקשו בתוספת ישינים שם דף מ"ט ב' עיין בחידושי לסוגיא מ"ש בזה

סעיף י' ואינו שוחטו. עיין מג"א ס"ק ך' דאם נפלו בהמות שאינן אותו ואת בנו מותר להעלותן אף שאין שוחט א' מהן כו'. תמוה לי דהא גבי משילין פירות דרך ארובה לקמן סי' תקכ"א מבואר דדוקא לשלשלן מותר אבל להעלותן אסור אלמא בטירחא אף במקום הפסד אסור ובביצה דף ל"ז מדמה הא דאותו ואת בנו להך דמשילין ומשני דאפשר בהערמה וכיון דאסור להערים רק בשוחט עכ"פ אחד ממילא באינו שוחט אף אחד אסור כמו בפירות דאסור להעלותן אף שכולן ראויין לאכילה. ונראה דלהערים אינו מותר רק קודם אכילה אבל להערים אחר אכילה לומר אוכל כזית אסור כמ"ש התוס' בביצה דף י"א מלח גרמא גרמא דדוקא קודם אכילה ע"ש ובמקום שיש ודאי הפסד כ' המ"א שם דמותר וכן יבואר לקמן

סעיף י"א יכולין לשוחטה. עיין ט"ז שאוסר בשניהם שוות אף שא"י לשחוט רק א' כמו שאסור לאפות ע"ש. ולכאורה תמוה דבשלמא באפי' אילו הי' מחלק קודם לא הי' צריך לעשות מלאכה רק בשלו וכשמחלק אחר אפי' עושה מלאכה בשל עכו"ם משא"כ בשחיטה אף אם יחלק עצמו קודם שחיטה זה הבהמה שלי וזה הבהמה שלך יצטרך לשחוט הבהמה והוא א"צ רק לכזית ומ"ל אם ישחוט הבהמה וא"צ רק לכזית ומותר הבהמה ללא צורך כלל ומ"ל אם מותר הבהמה יהי' לעכו"ם צורך בה הא בין כך ובין כך לא עשה רק מלאכת שחיטה א'. ואפשר שכוונתו דכמו שאסור לזמן עכו"ם שמא ירבה בשבילו לבשל בקדירה אחת ג"כ לצורך העכו"ם ה"נ גזרינן הכא שמא יצטרך עוד להרבות בבשר בשבילו ויצטרך לשחוט ג"כ השני' והרי שחיטתו לשני' הי' רק מחמת שהי' להעכו"ם חלק ובשוחט בשביל עכו"ם לא אמרי' מתוך ומ"מ נראה דאין זה דמיון כלל ומותר דלא כהט"ז

סעיף י"ב מפנהו בידו. עיין מג"א ס"ק כ"ג שהקשה כיון דטעם ההיתר הוא משום דהוי דבר שאינו מתכוין א"כ אפי' בכלי מותר ע"ש. ולפענד"נ דהרמ"א פי' בדברי המחבר שכתב ומשכו היינו אפי' בכח אף דהוי פסיק רישא שע"י משיכה בכח א"א שלא יעקור איזה שיער מ"מ כיון דעקירה בידו הוי כלאחר יד שהוא רק איסור דרבנן. והרמ"א לשיטתי' דפסק בסי' שי"ד דפ"ר מותר בדרבנן משא"כ בכלי שהוא איסור דאורייתא אסור למשוך בחזקה דמדאורייתא אסור פ״ר ואפי' למאן דחולק וס"ל דאפי' בדרבנן אסור פ"ר הכא ודאי כיון דהוי פ"ר דלא ניחא לי' דהא אינו נהנה בעקירת שיער כ"ע מודו דמותר באיסור דרבנן כמ"ש הר"ן בשבת דף ק"ן בד"ה בארעא דחברי'. עוד הקשה המג"א בשם הלח"מ דביו"ד פוסק גבי בכור דמותר לתלוש אפי' לכתחלה ותי' דדעת הש"ע דבבכור הטעם משום דתולש לאו היינו גוזז ולכך מותר לתלוש משא"כ ביו"ט דהאיסור הוא משום דעוקר דבר מגידולו כמ"ש התוס' וכו'. והוא תמוה מאוד דבש"ס משוה בהדיא בכור ליו"ט רק דהרמב"ם מתיר בשניהם לכתחלה כיון דמסיק הש"ס דתולש לאו היינו גוזז וממילא דתולש מבכור מותר לכתחלה וכיון דרב אמר וכנגדו ביו"ט מותר לכתחלה ומטעם שכ' רש"י והוא משום דאין דרך לתלוש שיער בכשבים רק לגזוז ומותר משום שמחת יו"ט. והתוס' ס"ל